למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2015/04/Tazria-leprosy-and-infectious-disease.html
מחלות מידבקות
דורשים בויקרא רבה (טז, ג): " ר"י אומר אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות, ור"ש אומר אפילו מאה אמה. ולא פליגי מאן דאמר ארבע אמות בשעה שאין הרוח יוצא, ומאן דאמר מאה אמה בשעה שהרוח יוצא. ר"מ לא אכל ביעי מן מבואה דמצורע. ר' אמי ור' אסי לא הוו עיילי למבואות של מצורע. ר"ל כד הוה חמי חד מנהון במדינתא מרגם להון באבניא אמר לו פוק לאתרך לא תזהום ברייתא (=לא תטנף ותטמא הבריות)". לכאורה, משמע ממדרש זה שמחלת הצרעת היא מחלה מידבקת, ולכן נזהרו לא להתקרב למצורע ולא לאכול ממאכלים שלו. זה היווה את ההסבר המדעי לדיני ההסגר של מצורע. אך ההתייחסות ההלכתית איננה מתאימה לגישה זו, שכן יש אישים ומצבים שבהם לא חלה טומאת הצרעת, ולפיכך אין בהם דין הסגר והחלט מבחינת ההלכה. הנה מספר דוגמאות:
1. טומאת הצרעת החלה ממתן התורה ואילך (הוריות י' ,א).
2. גוי וגר תושב אינם מטמאים טומאת צרעת (רמב"ם הלכות טומאת צרעת ט, הלכה א).
3. חתן שנראה בו נגע נותנים לו שבעת ימי משתה (רמב"ם שם הלכה ח).
4. התולש סימני טומאה עד שלא בא אצל כהן - טהור (רמב"ם הלכות טומאת צרעת, פרק י, הלכה ב).
5. יילוד שנולד עם צרעת אינו טמא טומאת צרעת (רמב"ם טומאת צרעת ו, הלכה ד).
6. אם כיסתה הצרעת את כל בשרו, הרי הוא טהור (ויקרא יג, יג).
דברים כאלו אינם מתיישבים עם ההנחה שמדובר בגורם מדבק, ואינם מסתברים אם מגמת ההסגר היתה למנוע הדבקה. מכאן שדיני הסגר נובעים מדיני קדושה, ושייכים לדיני טומאה וטהרה, ולא להלכות רופאים. מכאן גם מובן, שלפי חז"ל סיבת ההרחקה וההסגר של המצורע היתה עונש על שהוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו בלשון הרע שלו (ערכין טז, ב וברש"י שם). זוהי עוד סיבה שאין לזהות את הצרעת המקראית עם מחלת הנסן, כי מחלת הנסן היא מחלה מדבקת כרונית.
מעניין שהרמב"ן כנראה, הבין שמחלת הצרעת מידבקת מסיבה טבעית ולא מדיני קדושה: הרמב"ן לבראשית (יט, יז) מסביר מדוע אשת לוט נהפכה לנציב מלח ע"י שהביטה לאחוריה: "וענין איסור ההבטה...כי הראות באוויר הדבר ובכל החוליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם ולכן ייסגר האיש המצורע וישב בדד וכן נשוכי החיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יראו מים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וימותו, כמו שאמרו במסכת יומא והכירוהו אנשי הטבע ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה".
כיוון שעסקנו באפשרות שמחלת הצרעת היא מידבקת, נעסוק קצת במחלות מידבקות:
מחלות מידבקות הן מחלות המועברות באמצעות הדבקה . הדבקה היא העברת מיקרו-אורגניזמים חיים (חיידקים, נגיפים וכדומה), מחפץ דומם, מבעל-חיים, מאדם, מצמח או ממיקרו-אורגניזם אחר. יש מחלות מידבקות רבות, אשר בהן מחולל המחלה נשאר בחזקת נעלם, אולם במקרים רבים אחרים, מוכרים וידועים גורמי המחלה. סוג מיוחד של זיהום מתפתח, כאשר חיידקים שגוף האדם חי איתם בסימביוזה (כלומר, חיידקים בגוף האדם שאינם מזיקים ולפעמים הם אף מביאים תועלת לאדם), מתחילים להתרבות מעבר למספרם הרגיל. טפילים בלתי-מזיקים אלה, מצויים באף, בגרון בפה ובריאות, במעיים וכמובן על פני העור. הם גורמים זיהום במיוחד כאשר יורדת תנגודת הגוף. דוגמאות לכך הן דלקת ריאות, הנגרמת ע"י חיידקי הפנוימוקוקוס, או פצעי עור וחבורות, הנגרמים ע"י סטאפילוקוקים. התנגודת הכללית של הגוף תלויה בגורמים שונים, כגון הגיל, מצב התזונה ולפעמים מחלות אחרות הפוקדות את החולה.
המיקרו-אורגניזמים חודרים לגוף דרך העור או דרך הקרום הרירי, המרפד כמה מערכות איברים. בד"כ משמש העור מחסום טוב מאוד ומעניק לגוף הגנה יעילה. כאשר חיידקים מסוימים מתיישבים על העור באופן זמני, בעקבות מגע העור בחומר מזוהם, אפשר להסירם בנקל ע"י רחיצה במים ובסבון. אולם יש חיידקים החיים על העור בדרך קבע, בעיקר הסטאפילוקוקים ואת אלה קשה מאוד לסלק באמצעות רחיצה בסבון רגיל. הקרומים הריריים הם מחסום יעיל פחות מן העור. יש סוגים של חיידקים המסוגלים לחדור דרכם בקלות רבה.
המונח 'דֶבֶר' במקרא ובחז"ל, בוודאי כולל גם את מחלת הדבר במובנה הרפואי המקובל (PEST , PLAGUE מחלה זיהומית המאופיינת ע"י דלקת רקמת הלימפה; המחלה מועברת מחולדות ונברנים אחרים, וכן מהדבקה ע"י בני אדם חולים, באמצעות עקיצת פרעושים), אך בד"כ אין כוונתו למחלה מסוימת, אלא הוא שם כללי לכל מחלה מדבקת, שגורמת למוות של מספר אנשים מאותה מחלה, בסמיכות של זמן ומקום. דבר הוא, אפוא, שם נרדף למגיפה ונגף. התייחסות להידבקות במחלות בחז"ל מצינו במספר מקומות:
א. היה דבר במדינה, ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת - שתיהן מתענות, אע"פ שהן רחוקות זו מזו (תענית כא ע"א וע"ב).
ב. בגלל החשש מפני התפשטות המחלה והדבקה בה, התירו הפוסקים שינויים שונים בדיני הקבורה של אנשים שמתו עקב זיהומים ומגיפות.
ג. החזיר נחשב כגורם מעביר מחלות מדבקות, בגלל הדמיון של מערכת העיכול שלו לזו של בני האדם .
כיום פותחו אמצעי-נגד יעילים להרבה מחלות שתבעו בעבר מיליוני קרבנות.
נציין את דרך העברת המחלה של כמה מחלות נפוצות:
1. נזלת: זיהום טיפתי-שיעול ועיטוש.
2. שעלת: הדבקה ע"י כיח של שיעול או באמצעות חפצים מנוגעים.
3. שפעת: הידבקות ע"י רסיסי רוק (דיבור שוטף, שיעול ועיטוש).
4. אדמת: זיהום דרך האוויר, זיהום טיפתי (עיטוש ושיעול)
5. אבעבועות-רוח: דרך האוויר.
6. חצבת: זיהום דרך האוויר, זיהום באמצעות רסיסי לחה.
