למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/04/Acharei-Mot-wind-and-smoke-from-altar.html
הרוח ועשן המערכה
בפרשתנו מתוארת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (פרק טז). לאחר הקטרת הקטורת בקודש הקדשים, היה הכהן הגדול מתפלל "תפילה קצרה בבית החיצון (=בהיכל)" (יומא ה, משנה א). הגמרא מלמדת אותנו מה היתה תפילתו: "יהי רצון… שאם תהיה שנה שחונה (חמה), תהא גשומה…". במדרש דורשים את הפסוק באיוב: "למרחוק עיניו יביטו" (לט, כז), על הכהן הגדול שביום הכיפורים היה יודע ע"פ כיוון עשן המערכה (=המערכה היא מערכת עצים בוערים על המזבח שבעזרה, במקום מגולה, ועליה היו מקריבים קרבנות) מה יהא בשנה זו בעניין השובע שבעולם, וכך בהתאם היה מתפלל:
"מר"ה (=יוהכ"פ) היה יודע מה בסופה, הא כיצד? בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה עולה לדרום היה יודע שהדרום שובע (שבדרום יהיה שובע), עולה למערב היה יודע שהמערב שובע... עולה באמצע הרקיע יודע שהעולם כולו שובע" (ויקרא רבה כ, ד). הרוח היא זו שהיטתה את עשן המערכה (ע"פ פירוש "יפה תואר").
במסכת אבות (ה, משנה ה) כתוב, שאחד הניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש הוא: "ולא נצחה הרוח את עמוד העשן" - ע"פ הגמרא ביומא (כא, ב) הכוונה שאפילו רוח חזקה מאד לא פיזרה את עמוד העשן אלא רק היטתה את עמוד העשן לצדדים. הרמב"ם מפרש, שכל הנס היה בשעת הקרבת הקרבנות, ואז היה האוויר נח, ולכן העשן היה מיתמר כעמוד ישר. ע"פ המדרש הנ"ל, ביום הכיפורים העשן היה מיתמר לכיוון שבו תהיה שנת שובע. אך לא רק ביום הכיפורים! ע"פ הגמרא ביומא (שם), במוצאי יום טוב האחרון של חג הסוכות, הכל היו צופים בעשן המערכה, לראות להיכן יהיה נוטה. דבר זה היה להם לסימן איזה מזג אוויר צפוי להם בשנה זו, וע"פ תחזית זו, ידעו גם מה יהיה המצב הכלכלי באותה שנה.
רוח, פירושה אויר נע. הסיבה הבסיסית להיווצרותה היא שוני בלחץ האטמוספרי במקומות סמוכים באותו מפלס. אחת השיטות למציאת הכיוון של הרוח היא ע"י הבערת אש, אז הרוח מטה את העשן היוצא מן האש לכיוון אליו היא נושבת. שיטה נוספת: הרטיבו אצבע והחזיקו אותה זקופה באוויר. מיד תחושו באחד מצדי האצבע תחושת קרירות. צד זה הוא הכיוון, שממנו נושבת הרוח. הרוח מחישה את תהליך התנדפותה של הרטיבות שעל האצבע, תהליך הגורם לתחושת הקרירות באותו צד, המופנה אל הרוח.
המכשיר המודד ברציפות את כיוונה ומהירותה של הרוח ורושם אותם, קרוי אנמוגרף. נוהגים לאמוד את עוצמת הרוח לפי סולם בופור:
0- שקט, דממה. עשן עולה במאונך.
1- נשיבה קלה. הרוח מטה את העשן לכיוונה אך אין היא יכולה להזיז שבשבת.
2- רוח חרישית (11-16 קמ"ש). 3-רוח קלה (12-19 קמ"ש). 4-
רוח מתונה (20-28 קמ"ש). 5-רוח ערה (29-38 קמ"ש). 6-רוח עזה (39-49 קמ"ש). 7-רוח סוערת (50-61 קמ"ש). 8-סער (62-74 קמ"ש) ההליכה נגד הרוח קשה. 9-סער עז (75-88 קמ"ש). 10-סער קשה (89-102 קמ"ש) הרוח גורמת נזקים לבניינים ועוקרת עצים. 11-סופה (103-117 קמ"ש). 12-הוריקאן (118 קמ"ש ומעלה).
אם עוצמת הרוח ביוהכ"פ היתה 0 לפי סולם בופור, אהרון היה יודע שכל העולם שובע; ואם עוצמת הרוח היתה 1 לפי סולם בופור, אהרון היה יודע ע"פ כיוון עשן המערכה באיזה צד של המדינה יהיה שובע.
תגובות