לא היה זה ידך, לא פירורי מבטך, לא צינה שנשבה מכאבי אל קור קולך. כשישבתי, דמעתי, רק לחישה לי הסירה בעטה למרחק, את אלה אבנים של עבר --- "כאבי רב מדי", לי לחשת, לבדי, ואני אז ידעתי לי אחות, נעמי.