קוֹל סִימָנֵי הִתחַדשוּת הַזמָן,

מָקְפִּיא אֶת אָשֶר בִּי זוֹעֵק,

אֵלֶף בּחִירוֹת כּפוּיוֹת נוֹשָנוֹת,

מרַצְדוֹת בּחָלַל בּאַוִויר כּהֵד.

כּבָר יָדַעתִי אֶת אַשֶר לֹא אָגִיד,

הִכְרָעתִי בּאֵימָה עֵת מִמֶנוֹ לְהָדִיר,

רָבּוּ מִמַנִי סִימָנַי דַרֶך נוֹקְשִים,

מדָשְדַשִים בּעֳייפוּת אֶל מִפְתָן דַלתִי.

אֵת אָשֶר לוֹ יִיחָלְתִי,

 הִטְבָּעתִי בּחָרַדָה עוֹטֶפֵת,

כְּמוֹ בּוֹ הִצְפָּנְתִי אֶת אָשֵר כּוֹסֵף לִבִּי,

כְּמוׁ לֹא גִילִיתִי, כָּמַה רֵיקָה צָלַחְתִי.

וַאָנִי.

לוּ אֵקְרָא עֲכשַיו, לוֹחֶשֵת

לוּ אֵדָע,

אֶת מִמַני אֶלֵיךָ לְהָסִית אָבְנֵי כּוֹרָח

חָקוּקִים אֵל לֵב, אֵל בָּשַׂר.