כבר אמצע הקיץ
מתכנס
אל בטנך
במגדל שמירה גבוה
גבוה מעל ראשך
ואת נוטפת טל
מזיעה את רחמך
את עם געגוע
אני מיילד את מבע עינך
*
רחב הלב, --
באמצע הקיץ התמתחנו
בכניסה,
הנה אסקופת ביתנו.
אהבתי.
בעיקר את דימוי הלידה.
גם את שני השירים הנוספים..
אני בכלל חושבת שאם לא הייתה בארץ חובת שירות מילואים, היה צריך להמציא את הקונספציה בשביל ההשראה של טובי בחורינו הלוחמים..
למה שכבר אין,
הלידה היא מה שרק מתחיל.
האם נפגשות תפילותיכם? האם תעברו את הסף אל מחר , או געגועיה' ימשכו אתכם אל שאינו?
האין זה סיפור הלידות כולן??
תודה על שיר נהדר!
[ליצירה]
אהבתי.
בעיקר את דימוי הלידה.
גם את שני השירים הנוספים..
אני בכלל חושבת שאם לא הייתה בארץ חובת שירות מילואים, היה צריך להמציא את הקונספציה בשביל ההשראה של טובי בחורינו הלוחמים..
[ליצירה]
הגעגוע
למה שכבר אין,
הלידה היא מה שרק מתחיל.
האם נפגשות תפילותיכם? האם תעברו את הסף אל מחר , או געגועיה' ימשכו אתכם אל שאינו?
האין זה סיפור הלידות כולן??
תודה על שיר נהדר!
[ליצירה]
(כמו שמישהו אמר כאן לא מזמן, מה קרה לכם? עייפים? , ב*י*ו*ים זה היה מקבל 15 תגובות..)
תודה רבה למגיבים, שמח שהדברים דברו אליכם.
מדובר בחוויה אישית ופחדתי שהכתיבה תקח את זה למקום שאינו מובן לאחרים.
אבל הנה יש
[ליצירה]
למען הסדר הטוב
יש שיר אחר על צ'ט של ארז שנמצא כאן ולא עמד בכלל בפני שאלת הצנזור.
הנה
שיר אחר (גם של ארז) שצונזר מהאתר אך נערך עליו דיון בפורום יצירה. והוא גם הובא שם.
לטעמי, דוקא הוידוי האינטימי והשימוש בגוף ראשון הם שנותנים לשיר את עצמתו ובאיזשהו מקום הם שנותנים לו את מקומו כאן איתנו.
תגובות