---------------------------------

שלווה אופפת בניתוק מכל סובב,

מהמולת הבית הנמלא המיית קולות.

מילדינו ובשרינו ואותם נאהב,

עת כפות ידינו זו בזו שלובות.

אין צורך לומר ולו מילה אחת,

תזרומנה תחושות על גל ולא נשמע.

מסרי לבך-לבי אותם קלט,

רגש הנאות אין סוף אותם נדע.

כהמיית גלי הים רוגש לבינו,

רוגע, בטחון, שלווה-שחש הגוף.

עוברת שנה אחר שנה: חיינו;

כמו לדבורה בחורף הוא הצוף.

         אקח היד מתוך ידך; חצוף!

         נמלא מוחנו המולה-צפצוף.

סונטה   ליקירתי

25.9.94