הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ואני קצת עוזר לו, גם לא לנום וגם לשמור. ואין זה אלא לשון מליצה, כי מכחו אני ער ומכחו אני שומר. ואולי מה שכתוב שהוא שומר אין הכוונה אלא שהוא נותן לי כח לשמור. לפחות על עצמי. ואולי זה לא זו אף זו. וכי אם לא אשמור גם הוא לא ישמור? הנה, אני לא שומר. נראה. מה נסגר? השער. השעה. מאוחרת לי. כבר. לשון אשן. לנוח אנוח. רק לשמור. רק לשמור. המח שלי במצב רדום, חסר מעוף, עבר לטייס אוטומטי. ועוד דקה. וכבר באים להחליף. ואז מה אם תופרים אותי קצת. ממילא אני צריך לשמור על עצמי. מתנער קצת. מגביה ראות, מרחיב מחשבה. ומה עם הדריכות העצמית שלי, מישהו יבוא להחליף אותי בקרוב? אני ערני למה שקורה? יש גדר? היתה גדר? מה זה משנה, במילא היו חותכים אותה. אבל אנחנו חייבים לעשות את חובת ההשתדלות, קורא איזה קול, לעשות סייג לתורה. נפלתי ולא היה לי כח לקום. אם יבוא עכשיו מחבל או מפקד לא יהיה לי כיף, נסיתי להפציר בי לקום. באמת חסרות לי הרבה שעות שינה. לרגע עצמתי עיניים. ואולי ליותר מרגע. וקמתי. ושמרתי, ושמרתי. שבע אפול, וקמתי. ה' אור לי. אולי גם הפנס, קצת. נושא עיניי למעלה. ה'!!! מה נסגר?!