זאת היתה שעת צהרים מוקדמת, ובשמיים הבהירים, נראו כמה עננים אפורים, כמו מן כתמים של לכלוך. כאלו שעושים חשק לאמא פולנייה לקחת מן שואב אבק ענקי ולשאוב את כל אותם עננים, שהפריעו לבהירות השמיים. העצים הירוקים שחלפו במהירות בצד הדרך נראו כאילו נלקחו מציור ירוק במיוחד, והרוח, ביחד עם ציוץ הציפורים שנשמע מסביב, גרמו לי לחייך חיוך ענקי, ומן רצון שכזה, לארוז את כל הארץ למן קוביה אחת ענקית, ולחבק אותה. _______________________________________ ואולי כל זה היה מן הקדמה לתחושה הזאת, שבאה אח"כ, כשצעדתי בשבילים הקרים, והשקט הזה, שקט שלא מן העולם הזה. שכן רוב הנוכחים כבר לא היו בעולם הזה. מלמולי פרקי תהילים, אנחה מדי פעם, וציוץ ציפורים. וקור. הרוח הגיע גם לשם. או אולי דווקא לשם.