למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/02/Tezave-Thumb-Toe-And-Earlobe.html

האגודל הבוהן והתנוך בתיאור תהליך קידוש הכוהנים בפרשתנו, מספרת התורה, שנותנים מדמו של האיל על התנוך של האוזן הימנית של אהרן ובניו, ועל האגודל שביד ימין שלהם ועל הבוהן - האצבע הגדולה שבכף הרגל - שברגל ימין שלהם (כט, כ). התנוך הוא החלק האמצעי שבאוזן מול תעלת השמע (מול ה"חור" שבאוזן). מדוע נתנו דווקא על איברים אלו של הכוהנים? ב"תורה שלמה" על פסוק זה (אות סח) מובאים מספר פירושים, שעיקרם: באוזן - שיהיו שומעים ומקשיבים למצוות ה', וישתדלו לשמוע ולהבין כראוי את ציוויי ה'. ביד- באמצעות היד, שהיא מכשיר אחיזה, עושים הכוהנים את עבודתם. ברגל- באמצעות הרגל, שהיא הכלי להליכה, עושים הכוהנים את עבודתם. אולם לא ברור מדוע נתנו דם דווקא על התנוך שבאוזן, האגודל שביד והבוהן שברגל? ניתן לענות על שאלה זו בקלות, באמצעות ידיעותינו על גוף האדם. האגודל: האגודל מוסיף עוד מימד לגמישותה הפוטנציאלית של היד: הוא מצוייד במערכת שרירים, שמונה במספר, המאפשרת את הנעתו. האגודל (יחד עם העצם המחוברת אליו ולכף היד) הוא היחידה העצמאית והנייעת ביותר ביד. (תארו לעצמכם כף יד ללא אגודל!), א"כ מובנת חשיבות האגודל כמכשיר אחיזה, שבלעדיו קשה לבצע הרבה פעולות. הבוהן: היא הגדולה והחזקה מבין אצבעות הרגליים. הבוהן מורכבת משתי עצמות (לעומת שאר האצבעות המורכבות משלש עצמות) גדולות וחזקות יותר משאר עצמות אצבעות הרגליים. עצמות אצבעות הרגליים עוזרות לנו לשמור על שיווי המשקל בזמן עמידה, ומעניקות לכף הרגל יכולת היאחזות בקרקע, וכוח מסוים לדחוף את הקרקע בזמן הליכה וריצה. דחיפה אחרונה בהליכה ניתנת ע"י השרירים הכופפים את הבוהן. לכן נבחרה הבוהן, מבין אצבעות הרגליים לנתינת הדם עליה. התנוך: התנוך הוא החלק האמצעי שבאפרכסת שמול תעלת השמע. תעלה זו מוליכה אל החלקים הפנימיים באוזן, המרכיבים את המנגנון לקליטת הקולות והמרתם לאותות חשמליים, ושידורם דרך תאי העצב למרכז השמיעה במוח. לכן נבחר התנוך, מבין שאר אזורי האוזן לנתינת הדם עליו.