למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לכתובת

http://toraumada.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_24.html

לפרשת מקץ- שנה ב

איסום התבואה בימי קדם

נאמר בפרשת מקץ (מא, מז-מט): "ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים; ויקבוץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים... ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספור כי אין מספר". כידוע, ישנה בעיה כאשר מאחסנים תבואה לזמן ממושך, התבואה חשופה להופעתם והתפתחותם של מזיקים כגון: פטריות עובש ומיקרואורגניזמים אחרים, חרקים, יונקים ועופות מזיקים. כיצד שמר יוסף על כמות גדולה כל כך של תבואה בהצלחה רבה? נעיין במקורות הבאים:
א. "ר´ תנחום אומר: ציוה יוסף, ובנו את האוצרות בכל עיר ועיר, וקיבץ את תבואות הארצות לאוצרות והיו המיצרים מלעיגין עליו ואומרים: עכשיו התולעת אוכלת את כל אוצרות יוסף. ולא שלטה בהם רמה ולא חסרו עד יום מותו כלום וכלכל את כל הארץ" (פדר"א פל"ט).
ב. האב"ע בפרשתנו (מא, לה) ד"ה ויצברו בר, כותב: "...והאומר כי אויר מצרים לח בעבור היאור ולא יעמד שם דגן ז´ שנים, יוכל לערבו עם דברים שיעמידוהו".
אלו דברים ערב יוסף בתבואה על מנת שתוכל להתקיים זמן רב? על כך במקורות הבאים.
א. בבראשית רבה  מובא:"...ר´ נחמיה אומר ערב בהם עפר וקטומיות (=אפר בארמית) דברים שמעמידים פירות", ובפירוש במקום: "עפר אדומה שם בתוכה כדי שלא תרקב והיא ארץ מלחה".
ב. במסכת שבת: "אמר ליה: עירבת לי בהן (בתבואה) קב חומטון?"(לא, ע"א). ה"ערוך " מביא שני פירושים למילה "חומטון": 1. עפר מלוח, מן "ארץ מלחה". 2. חול. בפירוש רבנו חננאל : "חומטון, חול מערבין בתבואה ואינו בא בה סלמנטון (=תולעת של חטין)".

הידע והיכולת לאסם מלאי של מזון לתקופה ממושכת יחסית - הם שאיפשרו לאדם הקדמון לנטוש את חיי הנדודים והחיפוש היומיומי אחר מזון ולהקדיש את זמנו ומרצו להתפתחותו הכלכלית והרוחנית.
הבה נימנה את הגורמים המשפיעים על התפתחות המזיקים בתבואה:
א. גורם הלחות: בכל גרגיר תבואה יש כמות מים המשתנה בהתאם לדרגת הבשלתו. כמו כן, לחות הגרגירים מושפעת מן הלחות היחסית שבאוויר בו הם נמצאים, וזה משתנה כמובן באזורים שונים ובעונות שונות. עלייה בלחות הגרגירים מעבר לגבול מסוים מביאה לתופעות בלתי רצויות בערימת הגרגירים המאוחסנת, כגון: הופעתן והתפתחותן של פטריות-עובש עד כדי השחתת הערימה כולה.
ב. גורם הטמפרטורה: באיסום גרגירים חשובות הטמפרטורות הנמוכות להגבלת התפתחותם של החרקים המזיקים ומיקרואורגניזמים.
ג.  פטריות עובש ומיקרואורגניזמים אחרים: בבדיקת דוגמאות מסחריות של חיטה בארה"ב התברר, כי סביב כל גרגיר נמצאים מ-3,300 ועד 56,665 נבגי פטריות עובש שהתמקמו כנראה בזמן התפתחות הגרגיר והבשלתו. אעפ"כ בהעדר תנאים מסייעים להתפתחותם - לחות וטמפרטורה מתאימות - הן אינן גורמות לנזק.
אמצעים לשימור התבואה:
1. ייבוש התבואה: הורדת שיעור הלחות בגרגירים מתחת לסף התפתחותו של העובש.
2. הורדת הטמפרטורה: בטמפרטורת איסום של 10-15 מעלות צלזיוס נמנעת כמעט כליל התפתחות עובש.
3. ניקוי התבואה מפסולת ומחומרים זרים משפיע בצורה חיובית על איסומה.
4. תכשירים כימיים למניעת התפתחות עובש.
אחת משיטות האיסום היא איסום תת-קרקעי:
שיטה זו נוסתה בקנה-מידה גדול, תוך שיכלולים מסויימים, בארצות דרום-אמריקה, והביאה לתוצאות משביעות רצון. איסום זה הוא, למעשה, שיטה עתיקת-ימים, הנהוגה גם היום בארצות של חקלאות פרימיטיבית ואקלים סובטרופי, ולפיה נשמרים הגרגירים בבורות או במיכלים חפורים בסלע ומכוסים חול וקש. יתרונות השיטה הם:
1. השקעת הון מינימלית.
2. הגרגירים באדמה נשמרים בטמפרטורה נמוכה ואחידה, המונעת את נדידת הלחות.
3. הצטברות פחמן דו-חמצני, ובעיקר הפחתת ריכוז החמצן בתוך המיכל התת-קרקעי, מגבילה או מונעת את התפתחות החרקים.
(קיימת שיטה עתיקת ימים נוספת, לפיה אוחסנו גרגירים בימי קדם בכדים אטומים לגמרי ונשמרו למשך תקופות ארוכות. במשנה כלים פ"ג מ"ב מוזכרים כלים מיוחדים שבהם נהגו לאחסן ולשמור זרעוני ירקות לזריעה).
התורה מתארת: "ותעש הארץ בשֶבַע שְנֵי השָבָע לִקְמָצִים" (בראשית מא, מז).  הרמב"ן מפרש ש"קמצים" הם בורות: "שהחפירות העשויות בארץ לאוצרות או לדברים אחרים יקראו קמצים" (שם). מכאן שיוסף השתמש באיסום תת-קרקעי כדי לשמור על התבואה מפני מזיקים. הוא הוסיף מלח וחול כדי להרחיק חרקים ובע"ח מהתבואה.
א"כ "צפנת פענח" פענח את רזי איסום התבואה .