למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/03/Vikra-Why-Fish-Improper-For-Sacrifice.html
לפרשת ויקרא
מדוע דגים פסולים לקרבן
בפרשתנו אנו קוראים על הציווי להביא קורבנות שונים מבעלי חיים טהורים שונים: מן הבקר, מן הצאן ומן העופות. מדוע דגים פסולים לקרבן? על כך עונה המדרש תנחומא: "ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים, שנאמר, [ו] אם מן העוף עולה קרבנו, אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם. אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין" (ויקרא אות ח).
המדרש מלמדנו, שעופות דומים לאדם באופן הבאת צאצאים לעולם, כלומר, בצורת הרביה, ההולדה והטיפול בצאצאים בזמן הולדתם, ולכן יכולים לכפר על האדם. לעומת זאת, אופן הבאת צאצאים לעולם אצל הדגים שונה משל האדם ולכן פסולים לקרבן. במאמר זה נראה כיצד העופות דומים באופן הבאת צאצאים לעולם לאדם וכיצד הדגים שונים בתכונה זו מהאדם.
העופות דומים לאדם בצורת הרבייה, בזה שההפריה היא פנימית, כלומר, ההתלכדות של תא רבייה זכרי עם תא רבייה נקבי, מתרחשת בתוך גוף הנקבה. לעומת זאת אצל הדגים ההפריה היא בד"כ חיצונית, כלומר ההתלכדות של תא רבייה זכרי עם תא רבייה נקבי, מתרחשת מחוץ לגוף הנקבה. ברור שסיכויי ההישרדות של העובר גבוהים יותר, כאשר ההפריה היא פנימית, והתפתחות העובר מתרחשת בגוף האם.
העופות דומים לאדם באופן ההולדה, בזה שהם דואגים להשלמת התפתחות העובר עד ליציאתו לאוויר העולם. אצל האדם העובר מתפתח ברחם אמו. ההולדה אצל עופות מתרחשת באופן הבא:
כל העופות, בלי יוצא מן הכלל מטילים ביצים. כמעט כל העופות דוגרים על ביציהם, במטרה להעביר את חום גופם, תהליך חיוני להתפתחות העובר. חלק הגוף שנמצא במגע עם הביצים, הוא על פי רוב נטול שיער וכלי דם רבים מתפתחים בו בעת תקופת הדגירה. עופות רבים כאווזים וברווזים למשל, אף מורטים את שיער חזם כך שרק עורם יבוא במגע עם הביצה, וחום גופם יהיה ישיר עליה.
לאחר שהעובר השלים את התפתחותו הוא בוקע מן הביצה. תהליך הבקיעה אינו נעשה בעזרת ההורים. לגוזל יש בקצה הלסת העליונה שן בקיעה, איתה מנקר חורים בקליפת הביצה כדי לצאת החוצה. אחר כך הוא מפצח אותה על ידי מכות בכיוונים שונים. הטיפול המסור של העופות בצאצאים נמשך גם אחרי בקיעת הגוזל או האפרוח [גוזל- נשאר בקן תחת השגחת ההורים, עד שהוא מסוגל לעוף ולאכול בכוחות עצמו; אפרוח - עוזב את הקן יחד עם ההורים מיד עם הבקיעה- פורח מהקן] והוא כולל האכלה, שמירה על נקיון וחום הגוף וכן הקנית למידה בסיסית ומשחק.
רוב הדגים הם מטילי ביצים. ישנם דגים המטילים ביצים על משטח שטוח כגון סלע; ישנם דגים המטילים ביצים במקום מסתור כגון מערה, צדף; וישנם דגים הבונים קן ובתוכו מטילים את ביציהם. הנקבה מפרישה מאות תאי ביצה למים, והזכר מפריש עליהם את הזרע. ישנם דגים כמו דגי משפחת ה"גמבוזיים" (Poeciliidae, קרויים גם משריצי חיים), שאינם מטילי ביצים אלא מתרבים ע"י השרצה, כלומר הנקבות אינן מטילות את הביצים אלא הביצים נשארות בתוך גופן עד שהצעירים בוקעים מתוכן. הצאצאים יוצאים החוצה דרך פתח הרבייה של הנקבה. במשפחה זו ההפריה היא פנימית; הביצים מופרות בתוך גופה של הנקבה, הזכר מעביר את הזרע לנקבה בעזרת איבר הרבייה (gonopodium). במשפחה זו נמצא למשל את דג הגמבוזיה הידוע ביעילותו בטיהור מקווי מים מזחלי היתושים המקננים בהם. גם רוב הכרישים משריצים וולדות חיים.
לעומת העופות המצטיינים בטיפול מסור בצאצאים שלהם, הדגים בד"כ אינם מטפלים כלל בביצים ובדגיגונים הבוקעים מהן. לדגים הצעירים אין כל אפשרות להגן על עצמם. על כן הם משמשים טרף קל לבע"ח הגדולים מהם. רוב הדגים הצעירים אינם זוכים להגיע לבגרות. לולא היו נקבות הדגים מטילות ביצים במספרים עצומים (יש נקבות המחזיקות בשחלותיהן למעלה מ-28 מיליון ביצים!) היו הדגים נעלמים תוך זמן קצר מן העולם.
ישנם דגים שיוצאים מהכלל, המטפלים בצאצאיהם: הזכרים של העוקצן והקרבנון, למשל, בונים את הקן ואף מטפלים בצאצאים לאחר הסתלקות האם. אצל דגי האמנון, הידועים בשם "מושט", כאשר בוקעים האמנונים הקטנטנים, הם נשארים ליד הוריהם, ובשעת סכנה הם ממהרים למצוא מחסה בתוך הפה של אימא ולעתים (תלוי במין) גם של אבא.
כמו כן ישנה קבוצה של דגים המכונה "דוגרי פה", הדואגים לצאצאים ע"י כך שהביצים נשארות בפה הנקבה למשך כ-3 שבועות, כמו באינקובטור, עד לבקיעת הדגיגים מהם הנקבה אינה אוכלת בזמן זה. בקבוצה זו נמצא, למשל את דגי האמנון למעט הסוג "אמנון מצוי" (tilapia zilli) המטיל ביציו על הקרקע.
לסיכום, העופות כשרים לקרבן בשל צורת הרבייה שלהם והטיפול המסור שהם מעניקים לצאצאיהם, בדומה לצורת הרביה והטיפול בצאצאים של האדם, ואילו הדגים פסולים לקרבן בשל הבאת צאצאים לעולם בדרך השונה מאצל האדם.
תגובות