מרוב אותיות שכסו בי אנפתי בעיני לגווע נתתי ברוחי מבט עייף ולקחתי צידה אחרונה לדרך, אצבע נזקרת מושטת ליטוף אחרון ומבט אהבה כאלה שבדמיון חיפשתי לילות אולי אמצא את שלא היה מעולם. דמעתי לאהבה שתכס בי אהבת אם, אהבת אב, ואהבת אח שהלך ורציתי אמת. אמת אחת גדולה וזועקת של כפירים ביער עם דרך ברורה לרוץ בה בחשק ולצעוק בשמחה וכשלא הייתה רציתי לטרוף ונטרפתי, עיניים מזוגגות ניבטו בי דרך מראה של ליבי השבור. פכרתי באחרונה וכרעתי ובקשתי ובכיתי וחלמתי והתחננתי עד אשר נרדמתי ובחלומי מַתִּי לנצח מתתי והייתי כאיננו אך קצתי לסוף אשר נרדמתי ובחלוני, עלה ריח החיים כימים ימימה. ארזתי צידה אחרונה לדרך. אצבעה נזקרת מושטת ליטוף אחרון מבט אהבה ואפילו נשיקה קטנה ושבתי לתור את שלא היה מעולם.