האם העובדה שאי אפשר לברוח מהמציאות, היא תירוץ מספיק טוב כדי לשכנע שזה לא טוב לברוח ממנה?
מעין ש
-
בת 35. איך זה קרה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בס'ד לא,אחד הדברים שכמעט ואי-אפשר לברוח מהם זו המציאות. ולכן זו הסיבה שלא טוב לברוח ממנה-כי כמעט ואי אפשר לברוח ממנה. [ליצירה]
- [ליצירה] מי אמר שאי אפשר לברוח [ליצירה]
- [ליצירה] לא... הלוואי,אבל לא.. [ליצירה]
- [ליצירה] ברור שלא, אם כבר אז להפך- האמירה שאי אפשר לברוח מהמציאות מגיעה בעקבות ההנחה שהיה מעולה אילו היינו יכולים, אבל כל הבאסה שלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לא מאמין בזה..נכון?? [ליצירה]
- [ליצירה] אגב, ממתי היא קוראת לו "אבי"?? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] אתן יודעות היטב בנות??? והבנים לא יודעים את זה כאילו? [ליצירה]
- [ליצירה] שי, דארלינג. זה יפה. באמת יפה. וגם מובן (לשם שינוי, מבחינתי:) ) יש דברים שהמגירה מתחת למיטה היא המקום הכי טוב/בריא/רצוי בשבילם. או לפחות ככה אומרים לי... [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, מה ההבדל ביני לבינו בעניין זה? שנינו נפרדנו אחד מהשני. לא נכון להניח שהוא נפרד ממני. תודה לו על מה שהיה, כי מה שהיה היה טוב - כשהיה טוב. ובזכותו - למדתי על עצמי, על החיים ובכלל. ועל מה שיש, בגלל זה: ראה זאת כדרישת שלום אחת מיני רבות ששלחנו פה הלוך ושוב באופן גלוי יותר או פחות וגם יותר מזה. ובסך הכל, מכל קשר, אפילו אם הוא נגמר הכי רע שבעולם (וזה לא המקרה), תמיד לומדים משהו חדש ומתקדמים הלאה. אז לא לומר על זה תודה?? [ליצירה]
- [ליצירה] ממש הבנתי. לא הוגנת הבדידות הזו. [ליצירה]
- [ליצירה] אחחח לותנת! אהבתי את תגובתך:) [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי יום ארוך ארוך (יותר מאתמול) כשכל הלילה השתעלתי חזרתי הביתה מודשת לחלוטין חולה... וחשבתי לעצמי שאני בסה"כ רוצה מישהו שידאג לי ואין מי... ואמנם אני עם בגדים חמים ובחוץ יורדים גשמי ברכה אבל לי קר בגלל החום והגשם רק מקרר עוד יותר ... אז מי שידאג לי יום אחד עוד יבוא ובינתיים, אני מתכרבלת עם עצמי חולה... [ליצירה]
תגובות