בע"ה.
על פני שדות מוריקים
שעוד לא ניערו מעצמם
את טל הנעורים שהלילה זרע בהם
השמש משפריצה כתמים כתומים
גדולים
מחייכים
על שתפסו את הארץ מפהקת בישנוניות
ממאנת להמתח ולהתעורר
ידיים זהובות מלטפות
לחיים תפוחים, לחים
שבא לצבוט
אך, היא רק מחממת
ולוחשת
קומי ארץ
כי באה השבת.
תגובות