למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש למאמר בבלוג בכתובת: http://toraumada.blogspot.co.il/2013/12/blog-post_22.html הכינים בימי קדם ובימינו בפרשתנו אנו קוראים על מכת הכינים ש-ה' הנחית על מצרים. במאמר זה נדון בכינים בימי קדם ובימינו. כיני ראש או ביצי כינים, נמצאו צמודות לשערות של חנוטים במצרים, בארצות הברית, בסין, בפרו ובצ'ילה. לפי עדויות מדעיות, מזה אלפי שנים, נמצאות כינים על ראשם של אנשים וקופים שונים. נמצאו מסרקות להוצאת כינים בני 4000 שנה העשויים עץ אשכרוע, הם דומים בצורתם למסרקות נגד כינים של ימינו. בצד אחד של המסרק נמצאו 3-5 שינים לס"מ, בממוצע, ובצדו הנגדי 5-15 שיניים לס"מ בממוצע. שני מסרקות נגד כינים, אשר נתגלו בישוב קוּמראן שבמדבר יהודה (האתר בו התגלו ב-1947 המגילות הגנוזות), נשתמרו היטב הודות לתנאי הסביבה באזור ים המלח (400 מ' מתחת לפני הים, מעוט משקעים ולחות נמוכה ביותר). לאחר שסוננו שאריות חומר אורגני ואי-אורגני מן המסרקות, נמצאו במסרק אחד שרידים של 10 כיני-ראש בכל דרגות ההתפתחות ו-27 ביצים. במסרק השני נמצאו 14 ביצים. הכינים העתיקות, אשר בודדו מהמסרקות זהות בצורתן לכינים שאנו מוצאים כיום בראשי ילדים בישראל. נבדקו גם דגימות שיער מארמון הורדוס במצדה ו-24 מסרקות נוספים ממערות בר כוכבא בסביבות מצדה ומאתרים ארכיאולוגיים במדבר יהודה ובנגב. ב-8 מתוך 11 מסרקות שנמצאו במדבר יהודה נמצאו כיני ראש או ביציהן או שניהם גם יחד (באחד המסרקות נמצאו 4 כינים ו-88 ביצים!). ב-4 מתוך 13 מסרקות מהאזורים המדבריים בנגב נמצאו עדויות לנוכחות כינים וביציהן. בדגימת שיער ממצדה נמצאו 7 ביצי כינים. ריבוי המסרקות נושאי הכינים וביצים והמספר הגבוה של הכינים וביצים שבודדו ממסרקות אלה, מוכיחים כי הם היו יעילים ביותר בהרחקת כינים. לפיכך, יש להניח, כי הם עוצבו במיוחד למטרה זו. תחילה יישרו את השיער תוך שימוש בצד המסרק בעל צפיפות השיניים הנמוכה. אחר כך השתמשו בצד הנגדי, בעל צפיפות השיניים הגבוהה, להרחקת הכינים והביצים. השיעור הגבוה של מסרקות מכילי כינים וביצים, שנמצאו במדבר יהודה, יכול לשקף את התנאים הקשים בהם חיו היהודים שנאלצו לברוח מבתיהם בערים ולהסתתר במערות מדבר יהודה. הצפיפות והתנאים ההיגייניים הירודים ב"מגורים" כאלה נוטים לעודד הדבקות בטפילים (מתוך: "לדעת" כרך כא גליון 4). הכינים ואנחנו: הכינים הסתגלו היטב לצורת חייהן הטפילית. שיער ראשינו משמש להן סביבת חיים בלעדית בכל שלבי התפתחותן, מן הביצה ועד לכינה הבוגרת. נקבת הכינה מטילה את ביציה על שיער ראשו של אדם קרוב לקרקפת. יחד עם הביצה מופרש חומר דביק המלפף היטב את השערה ומקשה על הרחקת הביצים תוך כדי סירוק. גודלה של ביצת הכינה כ-1 מ"מ וצבעה חום בהיר, כל עוד העובר בתוך הביצה. כאשר הכינה יוצאת לאוויר העולם, הביצה הריקה נשארת צמודה לשיער ועם גְדול השערה, הביצה מתרחקת מן הקרקפת, וצבעה משתנה ללבן שקוף. רק צבע הביצה וקרבתה לקרקפת הם הסימנים המאפשרים לקבוע אם הביצה ריקה או מלאה, עובדה המצוינת כבר בגמרא: "…אינבא חיה דקאים בעיקבא דבינתא"=ביצה של כינה חיה, נמצאת בעיקר השיער סמוך לראש; ""אינבא מתה ברישא דבינתא"=ביצה של כינה מתה, נמצאת רחוק מן הראש (נזיר ל"ט ע"א; ועיין שם גם בתוספות ד"ה ת"ש מהאי אינבא). בעת מציצת דם הכינה שולפת צינור דמוי חדק, שבראשו "שיניים" ופגיוניות המשמשים לניקוב עור הראש בעת החדרת איבר המציצה וגורמים פציעת הקרקפת בשעת מציצת הדם. סירוק השיער הרטוב במסרק צפוף הוא אמצעי טוב לשליפת הכינים. שיני המסרק גורמות לשבירת הגפיים ואיברי המציצה של הכינים, וכתוצאה מכך הן חדלות לתפקד.