[ליצירה]
באמת חבל לי להרוס השתרשרות יפה
שכזאת במשהו כל כך לא חרוזי, אבל כיוון שהיא במילא כבר נשחתה אני מרשה לעצמי:
אסתר, אף אחד לא מניח תפילין רק של רבינו תם.
[ליצירה]
טל,
דבר ראשון, יש גם את המגע בינה לבין העני האביון.
דבר שני, זה שיר שבן (או בת) כותב לאמו. ברור שההקשר יהיה האמהיות שבה.
כמו שאוהב כותב לאהובתו שיר אהבה, וכותב על היחסים שבניהם. האם גם שם תתרעמי לאמור: מה זה? אין לה אינדווידואליות ואם הוא לא יהיה היא לא תהיה בכלל.
אין זה כך. זהו פן מסויים.
ובכלל, על כל בן אדם אפשר להסתכל ולתאר באופן ה'אוטיסטי' שלו, על מה שמתחולל בתוכו במנותק מהעולם, תהליכים תוך נפשיים.
ואפשר לתאר את האדם, תיאור לא פחות מלא ומדוייק, על ידי קשריו המרובים עם הסובב.
ועל שיר שביטויו לקוחים כמעט מילה במילה ממשלי, נשמע לי מעט צורם לומר שהוא ממש מעוות.
[ליצירה]
אממ..
אני מקווה שאצליח להבהיר.
אותו האיש שלא מדגיש את כל מה שהוא מודה לו, לכשתשאל אותו על אותו התחום הלא מודגש, הוא מקסימום יוכיח לך שזה לא סותר.
אותו תחום לא בנה לו את רעיונותיו. הוא רק לא סותר לו אותם.
ככל שתפיסת עולם בנויה ממכלול יותר גדול, מתבססת על יותר רבדים ויותר שטחים מהמציאות, היא יותר אמיתית. וממילא יותר גדולה.
הכלליות, שאינה מותירה שום רעיון או רגש מחוץ לחוגה, היא הפך הצמצום והקטנות.
וכשאותו אדם רחב דעת, הכולל בתפיסתו הכל, ינסה להעביר את רעיונותיו ולבטאם, ממילא יהיה חשוב לו להעביר את הכל, להדגיש את הכל, מבלי לכסת"ח שום צד מהמציאות תוך תקווה שהתלמיד לא ישאל עליו.
(ברור לי שבמאמר אחד, שיעור אחד, ואף בסדרת שיעורים או מאמרים, אי אפשר להקיף את הכל. ובגלל זה, אגב, הגיוני ביותר שיתסכל את גדולנו לכתוב אותם.
הגדרתי היתה על ההשקפה הכללית של האיש, וממה היא נובעת.)
תגובות