ישבנו אני והעפרון
והוא כתב בשמי
כתב מילים-
מילים על עצמי
כתב וכתב,
בסוף לא זיהיתי
שאת התמונה שצייר
ציירתי אני,
שבדיוקן הסיפור
מצויירת נשמתי
ציפור נודדת
-
נודד לי ממקום למקום.
מחפש.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * הי.. אני מסמיק.. רוצה אולי לומר לי למה כל כך אהבת את זה? שי [ליצירה]
- [ליצירה] ? אויש.. [ליצירה]
- [ליצירה] מויש? הבל ורעה רבה? אתם עוד קיימים? עוד יש חיים בצוּרָע? איי איי איי, תגעגעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מוכר [ליצירה]
- [ליצירה] ? ? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך.. אבל למה מחקת את כל שאר היצירות? [ליצירה]
- [ליצירה] ** גמרת את הקטע ב'סוף'. את בטוחה? לכל סוף יש התחלה חדשה, ומהמקום הכי נמוך ושפל אפשר רק לעלות. לפני כמה ימים שמעתי באיזו סדרה משפט שנורא נגע בי: "אני רוצה לחיות. אני רק לא יודע איך", כל מילה מבחינתי מיותרת. החיים האלה, עם כל הרוע שבהם, שווים שנחיה אותם. אין לנו ברירה. צריך ללמוד להנות. אין לנו ברירה. [ליצירה]
- [ליצירה] * אני מניח שלהד יש כמה מובנים, שהמתבקש מבניהם הוא הד הצעקה, שבזמן הצפיה לתשובה שתבוא ותרומם אותך, לאיזו יד מושטת, אתה רק שומע את עצמך. כאמור, אני מניח שיש עוד משמעויות. [ליצירה]
- [ליצירה] מוישל! אם רק.. אם רק....... אם רק השיר היה פסל שאפשר היה לגעת בו ולמשש אותו.. אם רק.. ניסיתי למשש את השיר.. לא הצלחתי לגעת.. שיר חזק שגורם להזדהות עם הכאב הטמון בו- עם כל חוסר ההבנה הבסיסית של עומקו. מבטיח שיהיה טוב. מתישהו. [ליצירה]
- [ליצירה] * ראשית- התמונה הזו היא תמונתה של הצלמת מירי צחי ממקור ראשון, אני רק ערכתי אותה במחשב. שנית- התמונה מנימליסטית לכתחילה. יש עומק בדבר. [ליצירה]
תגובות