גל רוגש, אמצע חלום,
הווה סחוף על מזח,
הווה זח וזע ברוח
ציפור פצועה בשמיים
והיא עומדת לצנוח
חסרת כוחות
אובד עדי ידיי
בליל חלום ביעות.
תחושה כבדה,כבדה
כאבן על הלב
כאובדן
כאוב
והנה דלת נפתחת,
אור מציץ
אור מציף
חד
חודר
חד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
זריחה אנושית מול זריחת הטבע. הטבע כעד לאהבה בינו לבינה.
אהבתי את שורת הסיום:
יִראוּ עֵינֵיינְוּ וִיחֵזוּ,
בְּאֶלֶם זְרִיחָתֶךְ...
תמה אני איך לא הגיבו עד כה ליצירה משובחת זו. ולמה אני צריך להחזיק את מדור התגובות הזה על כתפיי!
תגובות