גל רוגש, אמצע חלום,
הווה סחוף על מזח,
הווה זח וזע ברוח
ציפור פצועה בשמיים
והיא עומדת לצנוח
חסרת כוחות
אובד עדי ידיי
בליל חלום ביעות.
תחושה כבדה,כבדה
כאבן על הלב
כאובדן
כאוב
והנה דלת נפתחת,
אור מציץ
אור מציף
חד
חודר
חד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
כמה שזה נכון, שיר ייחודי מבחינת הדובר שבו, הדובר מהקבר ההוא אי שם.הקבר ההולך ונשכח.
מצמרר המשפט האחרון, הולך מי שהולך אך לעתים הוא לוקח או מושך אליו חלק מהמשפחה שנהרסת עמו.
[ליצירה]
תודה.
כשכתבתי את השיר נזכרתי בשלשה דברים:
הימים היחפים של בנימינה.
פרדסי ההרים המאפיינים את המושבות בארץ.
כתמי השמש של אהוד מנור, (כל כך הרבה לכתוב עליהם...)
תגובות