לפני כמה שנים כשעבדתי במוסד גדול, תוך כדי טפול במסמכים ובתיקים כשחברתי נאוה ואני מסדרות את המחסן, מרימות את הקלסרים הגדולים, מציינות סגור על כמה מהם, ועל אחרים כותבות מה הם מכילים, תוך כדי העבודה המשעממת הזאת הרגשתי לפתע שהטבעת היפה שבעלי קנה לי ליום הנישואין לא נמצאת על אצבעי, צעקתי "נאוה טבעת הנשואין אבדה לי" , נבהלתי מאד, חברתי שהיא טיפוס מאורגן ומסודר ניסתה להרגיע אותי שהטבעת תמצא, אבל הייתי מאד מדופרסת. שאלתי את הבנות אם במקרה מישהי מהן מצאה טבעת, ואז הן עזרו לי לחפש. חפשנו בין השטיחים, העובדות שביניהן נשים כבדות משקל התכופפו וזחלו על הרצפה כשהן עוזרות לי לחפש בשרותים, ובכל מקום אפשרי. כתבתי שלט על לוח המודעות ובעזרת הבוס שלי בקשתי מפועלי הניקיון שיבדקו בשואבי האבק אולי זה יתגלה במקרה בתוך האבק שיוצא משטיחי הרצפה העכורים. לאחר כמה ימים של חיפושים נואשים, הבנתי ששום דבר כבר לא יעזור . חברתי אמרה לי "יש לך הזדמנות, את יכולה לתבוע את חברת הבטוח צריך רק למלא טופס במשטרה ובמיוחד שאני מוכנה להיות העדה שלך ויש עוד כמה בנות שמוכנות להעיד" , עניתי לה שאני לא רוצה להגיש תביעה, כי באיזה שהוא מקום אני מרגישה שהטבעת תמצא", כך חשבתי לי, למרות שהסיכוי היה קלוש ביותר. כל פעם כשבעלי הסתכל על ידיי שאל אותי "היכן טבעת הנישואין שקניתי לך ?" עניתי לו בתרוצים שונים שהיא בכספת, או שהאצבע התנפחה לי והייתי חייבת להוריד אותה. תמיד מצאתי איזה תירוץ להצדיק את חסרונה. זאת הייתה טבעת יקרה מבחינה סנטימנטלית כיוון שבעלי קנה לי אותה לרגל יום הנישואין של 30 שנות נשואינו, כשנישאנו קנינו טבעות פשוטות , כי לא היו לנו אמצעים ואילו הטבעת הזאת היתה יקרת ערך ושוויה הכספי היה רב, היא הייתה מורכבת מיהלומים קטנים וזוהרים שעיטרוה וכשענדתי אותה על אצבעי התפעלו תמיד ושאלו איזה צורף הכין לי אותה . במשך כמה חודשים כבר הספקתי לשכוח ממנה ואז החלטנו לעשות סדר במחסן, חברתי ואני ניערנו את האבק מקלסרים ישנים העברנו חלק מהתיקים למחסן ראשי וכל תיק שהיינו אמורות להעביר פתחנו לראות מה מכיל בתוכו על מנת לרשום את תכולתו, לאט, לאט, נערמו חבילות שנקשרו בחבלים התרוקנו מדפים, כשהגענו לתיקים האחרונים, פתחנו אחד מהם ולפתע חשנו בחפץ מבריק הנופל מהתיק ומתגלגל על הרצפה, כשהתכופפתי להרימו, ראיתי טבעת עגולה וזוהרת ביהלומים טובלת באור מנורת הפלורסנט וצעקתי "לא יאומן, נאוה תראי, זאת הטבעת שלי" עתה הטבעת מונחת אחר כבוד על אצבעי, מדי פעם בעלי מסתכל ומאד נהנה שאני עונדת את טבעת הנישואין שהוא קנה לי באהבה רבה.