החוף שבעיני המשקפת היה כתם אדמה קטן, הלך והתקרב וקביל צורה כל אימת שהייתה הספינה מתקרבת אליו מכיוון דרום מזרח. לעיני המלחים הנרגשים נראו צוקי סלע ולאחריהם גבעות גבעות העטורות ביערות עד. מפרצונים לאינספור קיבלו את פניהם ובהם דגה רבה ושחפים צרחו מעל ראשיהם לאמור: למה באתם דווקא עכשיו... במרחק של כמאה מטרים מן החוף, עצרה הספינה, מחשש לשרטונים. מספר סירות משוטים הורדו מן הספנה העליונה וגוסטב הורה לשוט מיד אל החוף. הוא אישית לקח שני דגלים גדולים שהכין מבעוד מועד: דגל דנמרק ודגל המלוכה. הסירות הלכו והתקרבו אל החוף הסלעי, אחד מן המלחים השתומם על הדמיון שבין ארץ זו לחופי נורבגיה ופלט בספק אמיתה או ספק צחוק: "אולי עשינו סיבוב במים ורק חזרנו הביתה ?" "לא יתכן, אנחנו צריכים להקיף את כל העולם בשביל זה" השיב המלומד דלמדיגו, שהרי כידוע לכם, העולם הוא כדור. לפחות כך טוענים רוב המלומדים. הסירות הגיעו אל החוף החולי והסלעי חליפות... גוסטב פסע אל נקודה מסויימת בחוף, בסמוך לקבוצת עצים כשהוא נרגש מגודל המעמד, נער הסיפון היה מאחוריו נושא את שני הדגלים הגדולים. הוא קרא אליו את דניאל דלמדיגו ואמר: "אין זאת כי לא הודו היא הארץ אליה הגענו, אלא ארץ קרה יותר בשל סוגי הצמחיה שבה" "אכן כבודו, שמא הגענו לקיטאי או ציפנגו (יפן או סין) שחלקן שוכנות באקלים קריר יותר, שהרי מרקו פולו במסעותיו מתאר תיאור נלהב ארצות אלו ומשבח את תושביהן מלוכסני העיניים וצהובי העור" לאחר דין ודברים, קרא אליו גוסטב את אנשי הצוות של "וינלנד" ונאם ברגש ובהטעמה "עוד אני ברגשות צער על אבדן הספינה השנייה, אבל מאידך שמח אני כי מצאנו נחלה זו על מנת למלט את נפשותנו בשם הבן, ורוח הקודש שזכותה עלינו. אני מכריז על ארץ נחלה זו וכל החופים הנספחים אליה כנחלה וכרכוש של הוד מלכותו המלך פרדריק הראשון מלך דניה ונורבגיה, מעתה ועד עולם יקרא מפרץ זה בשם נמל פרדריק" מחיאות כפיים נלהבות נשמעו בקרב הצוות. ואחד מהם נטל רובה וירה בו באוויר. דומה כי יריה זו הייתה הראשונה שנשמעה אי פעם בארץ זו, מפני שמיד לאחר הירי התעופפו בבהלה מבין עפאי היער ציפורים רבות מספור בקול צווחה. צבאים התרוצצו בין עצי היער, וחיות שלא נראו בסקנדינביה אוהלים הוקמו על החוף הסלעי וגוסטב ועמו דניאל דלמדיגו ועוד שלש אנשים נכנסו אל פנים הארץ על מנת לתור אותה. בעוד הם עושים את המטרים הראשונים בתוך הארץ, נגלו פתע לפניהם איש ואשה שלבשו בגדי פרווה שכיסו את גופם, סנדלי עור נעלו לרגליהם. מראם היה שונה מכל מה שידעו הנורבגים: אדומי עור היו ומלוכסני עיניים, אך בני אדם ככל בני האדם בעולם. למראה האנשים הזרים נעמדו שני הילידים בפליאה וסקרו את מלבושם, מלבוש אנשי ים עם כובעי לבד כבדים. דלמדיגו הביט בהם שניה ארוכה ואחר ניסה לדבר אליהם ערבית. הם משכו בכתפיהם כלא יודעים אחר ניסה עוד מספר שפות, אך ללא הועיל. "צ'קה טגואה, צ'קה טגואה" השיבו כל אימת ששאל אותם משהו. הם החוו בידם ופנו לכיוון מסויים, חברי המשלחת ליוו אותם כברת דרך ולעיניהם נגלה עמק קטן ובו קבוצת אוהלים ילידיים. "צ'קטים או טגואנים" מלמל גוסטב אריקסון, ודניאל השיב: "עוד לא ראיתי בימי חיי טיפוסים הנראים ומדברים כך, שפתם אינה מזכירה את שפות אסיה" מן המאהל רצו לעברם מספר ילידים כשהם מלווים את המשלחת במלמולים ובחיוכים. הם נגעו בשיערו הבהיר של גוסטב והתפלאו חזור והתפלא על הצבע המוזר. הוא מצדו רטן אך התאפק והתפלא על צבע העור המעניין של ילידים אלו. מבין האוהל המרכזי הופיע אדם זקן, עטוי עורות ושרשרת זהב לצווארו. הוא התקרב אל גוסטב ודניאל ומלמל לעברם מספר מילות נימוסים בשפתו. "מה הוא סח?" תמה גוסטב "אין לי מושג" השיב דלמדיגו "אבל אני חושב שזהו המנהיג ושהוא מברך אותנו לשלום" אחד המלחים שבמשלחת ששמו היה בונר, בחור שאפתן ונמרץ, הצביע על שרשרת הזהב שעל המנהיג: "מאיפה זה, מאיפה זה" אמר כשהוא מלווה את דבריו בסימני ותנועות ידיים המנהיג הביט בו, הביט בשרשרת ואמר: "קאנאקא" כשהוא מצביע על החוף דרומה "דרומה מכאן" מלמל גוסטב כשהוא מביט אחורה אל כיוון החוף. ** ** ** הספינה הרחיקה מן החוף במשוטה דרומה, לאורך החופים, על החוף הוקמה מצודה ותחנת מסחר שעליה הופקדו עשר אנשים. נמל פרידריק הראשון היה אמור לשמש נחלה לעתיד, נחלה שלה יהיו שותפים בני נורבגיה ודנמרק. ככל שהתקרבה הספינה דרומה, כך הלך והתחמם האוויר, הטגואנים הילידים נראו אותו הדבר- סקרנים וידידותיים, הם סחרו אתם בזהב וכסף ועורות תמורת טובין כמו מלח, תבלינים וחרוזים. לאחר יותר משבוע של מסע לאורך החופים ראו והנה החוף כמעט בלתי נגיש בשל ביצות טובעניות החוסמות את הנחיתה מכיוון הים. על כן החליטו לחזור ולשוב צפונה על מנת להתעדכן בנעשה במושבה הקטנה שבצ'קטגואה דלמדיגו ערך מיפוי כלשהוא של החוף שעברו וגוסטב האדמירל שאף כי בעתיד יהיה החוף לנחלה של נורבגיה ודנמרק. בערב אחד בעוד דניאל רכון על המפות, ניגש אליו גוסטב בשאלו: "נו, אז היכן אנחנו, האם בסין או ביפן? בצפון הודו או רחוק מזה?" "אדוני, יש לי מפה שונה מזה, כל החוף כאן שונה במידה ניכרת, אנחנו לא רואים כאן סימנים לממלכה מסודרת כפי שאומר מרקו פולו אין כאן מילידי אסיה אין כאן תחנות או דרכי מסחר או נמלים, הכל כאן שומם אך עשיר בטבע כמובן" "ומה מסקנתך לאור כל זאת" דלמדיגו הביט באריקסון מבט רציני וממושך ואחר אמר: "גילינו כאן משהו שונה, עלינו על משהו, יבשת חדשה !!!"