אנוכית, כך שמעתי אותם לוחשים חושבת רק על עצמה, הם חזרו ואמרו בשקט ישבתי, בדממה הקשבתי הם יצאו מהחושך, הם יצאו ודיברו הדמויות שהסתובבו לי בראש הקולות שדיברו לי בראש כאבו. אנוכית, חושבת רק על עצמה, היא לא חברה שתקתי לא הגבתי, ידעתי ידעתי למה עזבתי הם לא הבינו הם המשיכו לדבר, להסתובב ולהדגיש את הכאב. עזבתי מזמן למה הם לא מניחים לי? לא יכולתי להישאר זה כבר יותר מידי די מספיק! הדמויות שמסתובבות לי בראש הקולות שמדברות לי בראש כואבות!