הלילות נעשים קצרים
וריח יסמין והדס שוטף הכל
כאילו רצה לפצות הלילה,
הימים מתארכים בלאט
אט אט
אך איפה את?
איפה את?
ליהנות אתי מאווירת אין קץ
מניחוח העשב שזה נקצר
מצעידה לילית לאור לבנה
ערב חמים של אמצע שנה
ואת הלכת
אל מחוזות הקור
שם שוררת צינה
ועב יכסה עין הלבנה
כרטיה על עין בעוורונה
5-12
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- שיר עם אנרגיות עצמאיות ובעל יכולת משלו. כה לחי [ליצירה]
- [ליצירה] שיר השופע משחקי לשון ודימויים מפליאים השייכים לעולם החורף :-) [ליצירה]
- [ליצירה] עם כל נקישה בישר וכל צעד,וכל נשימה או הלמות נשימה דומה כי אנו צועדים עם השיר אל אותה נקודה כאובה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- נהדר! אהבתי את הניגודים הרבים העולים בשירך יפה [ליצירה]
- [ליצירה] זה ראוי לקריאה, יש לזה טון נעים כשקוראים את זה בקול מי יתן והאור יפרוץ פנימה באחת ויציף אותך בהשראתו הברוכה! [ליצירה]
- [ליצירה] זעקת השור בשמיים מני מדבר עד מים, יעלה נא קולנו מבוקר ועד ערב מכליה עד קרב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אש יוקדת גחלת לוחשת ואבן אחת רוחשת [ליצירה]
- [ליצירה] הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות: משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים. ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964. [ליצירה]
- [ליצירה] מלחישה של נשוא השיר אל שתיקת הדוברת, ישנו דימוי מקסים "כלילה המעניש את היום את גוזל את צבעו" כלומר, ישות הלילה חודרת את ישות היום ומורידה ומפחיתה מקרני השמש ומאורו המבורך על ידי האפלה ועגמומיות: ואולי דבר זה מתרחש אך בנפש הדוברת, הרואה בעיניה אפלולית,ואולם שאר בני האנוש סביב חדורים אור. עתיד שנערם- יכול להיות מובן לשני צדדים: האחד -ראייה פסימית של העתיד בלעדיו, השני-כבר באותה עת נערמות אי אלו תקוות לעתיד בלעדיו. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן לשירך. עצבות כדף מתהפך ולא יותר מזה. ולו היה כך באמת [ליצירה]
תגובות