אני זוכרת:
חושך גדול וחם
נוזל כהה עוטף אותי
מסביב-מסביב
ושקט
אני מרחפת לאט
נעים לי וטוב
וצלילי מנגינות רחוקות
נשמע
ואהבה
והיה שם צורך חזק לזכור
כל דבר
כי לא עוד הרבה זמן
כי עוד מעט יבוא אור חזק
ויגידו: צאי.
תודה על הקריאה וההתעניינות. בקשר למה שכתבת על האור החזק בשיר - זה נכון שבד"כ אור הוא חיובי וטוב, אבל זה תלוי הקשר. במקרה הזה, הניגוד של אור חזק ומלאכותי (תדמייני ניאון) מול הרכות והאור הרך העמום שלפני - בקונטקסט הזה האור מקבל משמעות שלילית באמת. והוא ממחיש לדעתי את המעבר מעולם סגור ושקט (רחם) לעולם חדש,מסנוור ולא ידוע.או בקיצור-הטראומה של הלידה. באופן כללי אני מעדיפה אור רך על אור חזק ומסנוור...
שיר חזק ויפה.
הסוף קצת אירוני שכן את מתארת חויה שאינה חיובית,
שאומרים לך לצאת מן המקום הטוב, הנעים, האוהב, שאת נמצאת בו, ואת מתארת אור חזק... אור חזק בדרך כלל מהווה דבר חיובי מאוד ופה לא.הוא מתואר כחלק מהיציאה שלך מן הטוב.
לכן לא היה לי ברור ממש... אולי לא הבנתי טוב את כוונתך...
יפהההההה...
ואני חייבת להזכיר בקצרה סיפור אחד מ"סיפורים שמחממים את הלב", על הורים לילדה בת 4 ולתינוקת טריה, שחששו בהתחלה להשאיר את הילדה הגדולה עם התינוקת מחשש שתפגע בה מתוך קנאה בה.
אבל הילדה התחננה שיתנו לה פעם אחת להישאר לבד עם התינוקת, אז ההורים הסכימו, אבל השאירו חריץ צר בדלת והציצו על הנעשה בחדר..
ברגע שנשארה לבד, נגשה הילדה למיטת התינוקת, קירבה אליה את ראשה ולחשה לה: "בבקשה.. תזכירי לי איך נראה אלוקים, כי אני כבר מתחילה לשכוח"...
[ליצירה]
תגובה לשחר האור
תודה על הקריאה וההתעניינות. בקשר למה שכתבת על האור החזק בשיר - זה נכון שבד"כ אור הוא חיובי וטוב, אבל זה תלוי הקשר. במקרה הזה, הניגוד של אור חזק ומלאכותי (תדמייני ניאון) מול הרכות והאור הרך העמום שלפני - בקונטקסט הזה האור מקבל משמעות שלילית באמת. והוא ממחיש לדעתי את המעבר מעולם סגור ושקט (רחם) לעולם חדש,מסנוור ולא ידוע.או בקיצור-הטראומה של הלידה. באופן כללי אני מעדיפה אור רך על אור חזק ומסנוור...
[ליצירה]
חזק
שיר חזק ויפה.
הסוף קצת אירוני שכן את מתארת חויה שאינה חיובית,
שאומרים לך לצאת מן המקום הטוב, הנעים, האוהב, שאת נמצאת בו, ואת מתארת אור חזק... אור חזק בדרך כלל מהווה דבר חיובי מאוד ופה לא.הוא מתואר כחלק מהיציאה שלך מן הטוב.
לכן לא היה לי ברור ממש... אולי לא הבנתי טוב את כוונתך...
[ליצירה]
...
יפהההההה...
ואני חייבת להזכיר בקצרה סיפור אחד מ"סיפורים שמחממים את הלב", על הורים לילדה בת 4 ולתינוקת טריה, שחששו בהתחלה להשאיר את הילדה הגדולה עם התינוקת מחשש שתפגע בה מתוך קנאה בה.
אבל הילדה התחננה שיתנו לה פעם אחת להישאר לבד עם התינוקת, אז ההורים הסכימו, אבל השאירו חריץ צר בדלת והציצו על הנעשה בחדר..
ברגע שנשארה לבד, נגשה הילדה למיטת התינוקת, קירבה אליה את ראשה ולחשה לה: "בבקשה.. תזכירי לי איך נראה אלוקים, כי אני כבר מתחילה לשכוח"...
[ליצירה]
.
אהה.סיפור עם אורך נשימה כזה שצריך בסוף לפלוט אנחה.
מעניין שהנושא הזה ממש מעסיק אותי כרגע...איך לחיות "עם שורשים ועם כנפיים", כמו שאמר אמנון שמוש. גם להקים משפחה וגם להמשיך להיות יצירתית וסוערת.הילכו שניהם יחדיו?
כמו המסקנה שלך - גם לי נראה שלא.
[ליצירה]
תגובה לדיון
אני מוכרחה להוסיף, אחרי שקראתי את שאר התגובות כאן ואת הדיון המעניין על כיסוי ראש, שאני אישית רואה ערך עצום וסיפוק אמיתי בשמירת חלקים מהאשה לבעלה, כמו שהגדיר זאת "איש אחד". מבחוץ זה אולי נראה חונק ולא מובן, אבל כשנכנסים לזה - רואים את היופי שבהסתרה ושבשמירה על האינטימיות שהיא רק שלנו פרטית. וזה מדהים. זה שווה כל כיסוי ראש וכל שרוול וכו' וכו'... וזה כל כך שונה ממה שהולך היום בעולם, שרק מנסים להוציא הכל החוצה ולא לגנוז שום דבר...
ואגב, מיגה - הביחד המיוחד הזה שנוצר פתאום באמת לא מאפשר חדירה מבחוץ. לא שצריך לנתק קשרי חברות, אבל זה באמת עולם חדש ואישי מאד, ולכן חברויות אחרות נחסמות איפשהוא באמצע הדרך. ככה זה כנראה בחיים, לפחות בהתחלה של קשר זוגי... אני מאחלת לך שהוא ימצא אותך במהרה.
[ליצירה]
אחרי שקראתי
את היצירה שוב עכשיו, אני מוכרחה להודות שהיא מצויינת! כשיודעים כבר מה הסוף אז זה לא מפחיד כמו בקריאה ראשונה אלא ממש משעשע וחמוד (ראה ערך תגובתי הקודמת בעמוד זה). אז זה באמת קטע מלחיץ, אבל בכל זאת ...
תגובות