דמעותיה נצרבות אחת עם השנייה
כורעת אל מול שבילי הלא נודע
כי איבדה את הדרך בין אביב לשרב
כפות רגליה שורטות דוקרות דרדר

פעמיה כבדים כמו הסלעים
כמו הדרך כבדת השנים
כמו הדרכים שלעולם אינן מגיעות
איך תמצא את הדרך בין כל התפילות

ושאל אותה הסלע:
אם תמעדי איך תזקפי שוב קומתך?
כיצד תחישי פעמייך לקראת אהובך?
איך תסללי שוב את הדרך לביתך?
לאן תישא אותך תפילתך?

והנה לה כל סימני הדרך
מכירים בה ואותה מאמצים
מסמנים לה את נתיבי המים
שם תכרע להרוות צימאונה

בעיניה נקראות קורותיה
ואותן דמעות נצרבות מחדש
היא תמצא את הדרך אל ביתה הנשכח
אל אותו אהוב היפה כל כך

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי