אָכֵן, זֶּה זְמַן לְלֹא תְּמוּרָה
לֹא נִבְרָא חַסְדִי, אוּלַי נִטְמַע.
וְלֹא בָּרַר בֵּין מַעֲשִׂיִּי טוֹבִים,
לְלֹא צִיוּן עַל כָּתֵף רְפוּיָה.
וְזְמַן לְשֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה וְחֲיְיכָנִית,
וְזְמַן לְעַרְבֵי דִּמְדוּמִים מְנַשְּׁקִים,
וְזְמַן לְחוֹל וּלְיוֹם שִׁגְרָתִי,
וְזְמַן לְמוֹעֵד וּמִקְּדָשִׁים רוֹטְטִים.
אֵיךְ אָבִין, הִנֵּנִי, סְתָמִי.
אֵיךְ אֶמְצָא אֶת הָאֲנִי הָעַצְמִי.
אֵיךְ אֵדָע שֶׁיּוֹם אֶחָד אֶגְמָע,
מַה שֶׁחָשַׁבְתִי וְהִיא דַּרְכִּי.
כִּי כֹּל אָדָם הוּא עוֹלָם,
וְלָאֲדָמָה סִגְנוֹן אִמּוּץ מִשֶּׁלָה
וְלַצְחוֹק נִיחוֹחַ שֶׁל טֵרוּף,
וְלַדְמָעוֹת שְׂפָתָיִם מְחֲיְכוֹת.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
תגובות