יצוק באבן לבנה,

חשוף לרוח השמיים,

עומד מותש ומתוסכל:

אבי האנושות.

נלחם בנגעי הזמן,

ברוח ובגשם,

בטיפשותם של בני אדם

אשר אוולו מכל יצירותיו –

לדעת טוב ורע.

עייף, מוטרד, מהבל העולם.

נידון להרקב באבן,

בחשכת השכחה.

בתוך תפיסת עולם שטוחה,

מתוך ביקורת רחמים, מעין מבט שחור-לבן,

אינו שופט, איננו דן.

יצוק באבן העולם, חשוף לרוח ולזמן

מותש ומתוסכל,

אבי האנושות.