הלמות פרסותיו,
של כלב אכזר,
מכריזות מלחמה
על נשמת האדם,
רודף בטירוף
דם אדםדם.
גיבור חיל רדום
מתגדר בחביון
חלוש וכואב
בין טומאה וגללים
בוכה במסתרים
על גאים ניטלים.
כמים הפנים לפנים
שופכת ליבה
רעיה צעירה
על משכבה בלילות
פצעו והיכו
שומרי החומות.
לדודה ממתינה
שידפוק רק עוד פעם
כבר היא מוכנה
על כפות המנעול
הפתוח כחוד מחט
להשיג את הגבול.
עזה כמוות אהבה
עזה גם במוות,
מים חונקים
לא יכבוה
ברח דודי
ושאני בחיקך
אל ארץ החיים.
תגובות