איך זה שככה פתאום
אוזניים, עיניים, אף ופה
עכשיו תלויים על חוט ברזל
נשמה שחיה, נשמה וצחקה
נשארה כאותיות מתכת על הקיר
איך זה שככה פתאום
פנים ושיער בהיר
הופכים לכתובת על הקיר
נפש כמונו, לטוב ולרע
עכשיו היא באדמה קבורה
איך זה שככה פתאום
הוא היה איתנו
ועכשיו הוא עזב
הוא חשב וחלם
ויותר הוא לא שב
איך זה שככה פתאום
הוא בכה וכאב
ואולי גם אהב
ואז יש חור
ונותר רק לזכור
ואיך ממכלול אחד
של נפש ואדם נחמד
נשארה רק תמונה
וגופתו גם היא, רק טמונה
נכתב בערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל תשס"ו
