פרשת אשת שבייה - אור אחר

פרשת אשת שבייה כל כולה לגנאי נדרשה.
שמי היוצא למלחמה ל"ראות" בשבייה, עדי אותה הראייה המכוערת של :"אשת שבייה"
מפסיד למעשה תמיד במלחמה על החיים:
בזוגיות ובילדים ומפסיד לבסוף גם את החיים עצמם
ולא עוד אלא שמוות הכרוך בביזיון [דברים כא' פסוק כב']
"וכי יהיה באיש משפט מוות והומת ותלית אותו על עץ..."
הנה כי כן ,מינה וביה פרשת אשת שבייה גם מבליעה בתוכה כפיות טובה שאין גרוע ממנה
הקב"ה זיכה אותך בניצחון על אוייביך ,יצאת חי ממלחמה שחברים אחרים שלך נהרגו בה
והנה ראה במה אתה מתעסק :בשבייה
ובמאוס ביותר שבה להתעלל באישה שבוייה וחסרת אונים וישע.
מנקודת מוצא זו צריך להתחיל לקרא את פרשת אשת שבייה.
נקדים ונאמר :
כי אם מקיימים לענין זה כלשונה וכאמיתה של תורה
לעולם לא מתממשת לבסוף פרשה זו של "אשת שבייה"
שהרי התורה הקדושה הכמינה בסדרה של שלבים כעין מנגנון השמדה או נפל
שמפיל פרשה זו מלהתממש באיבה,באחד משלביה הרבים כאמור.
ראו אם כן את התגלגלות הדברים:
אומרת התורה :
ראית בשבייה אשת יפת תואר וחשקת בה .
הדרך איננה כמו אומות העולם באונס משולח ומופקר
אלא בסדר המתחייב מגדרה של תורת ישראל :
"ולקחתה לך לאישה"..
אחרי החשק - רק נישואין כדין . נקודה.
ולא רק זאת, אלא בניגוד ל"לקיחת אישה". כאן התורה מורה על תהליכים סדורים הקודמים
בבחינת תנאי בל יעבור
ודוק תהליכים דווקניים מבלי כל סטיה או ויתור שהם.
ראשית : "והבאת אל ביתך"
לא חלילה פילגש שמבחוץ או שתשכיר לה בית נפרד.
אלא ממש והבאת אל ביתך ולכך משמעות רבה גם לגבי סביבתך המידית - האניטימית המשפחתית.
ועתה לתנאי שדומה לעולם לא יתקיים וקרוב לוודאי,כבר בשלב זה
תמוג לה פרשת אשת שבייה וכבר בראשיתה
"וגלחה את ראשה ועשתה את צפורניה"
שהיא היא עצמה מרצונה המוחלט וללא כל כפיה תסכים לכער עצמה לגלח ראשה במו ידיה
ואחרי בזיון זה תסכים להראות מטופחת דווקא בנמוך ביותר ועשתה את ציפורניה.
הנה כי כן לא יהיה כדבר הזה.
אלא אם כן אשת השבייה תרצה ומאד להיות לו בכל זאת - לאשת איש .
לא עשתה כן , לא הסכימה לגילוח ראשה ובמו ידיה.
הכל כלא היה והיא משוחררת לחלוטין.
אבל גם אם הסכימה לגלח שער ראשה ולעשות ציפורניה
חייבת היא עתה לשבת בביתך מולך ומול משפחתך :
לבכות יום יום את אביה ואת אימה.
מיכאן אגב שמהתורה אשת שבייה רק בבחורה רווקה.
שהתורה ברחמנותה מבינה כי בכי על אובדן ילדים ובעל גם שלושים יום לא יועילו בכלום.
הנה כי כן :
אייה הגבר שיקרא גבר בלשונינו:
שיהא מסוגל שלושים יום לראות אישה בוכה בכי אמיתי על עולמה שאבד
וחשקו שלו עוד יוותר כהיה.
ואם כן, יש באיש ההוא את התעצמות להעלים עיין גם מכך .
כי אז אבוד הוא אותו האיש וללא תקנה.
שהרי השלב הבא ממש לאחר שלושים יום של בכי
צריך הוא מיד וללא דיחוי לבא אליה ולבעול אותה
וודאי בניגוד לרצונה
רק אז אומרת התורה הושלם התהליך
:"והייתה לך לאישה".
אבל אז כפי שפתחנו בתחילת הדברים הגלישה במדרון למעשה רק מתחילה.
לפני כן דאגה התורה להדגיש כי מיד לאחר בעילה ראשונה כאמור
אם אותו האיש חש דחיה ממנה מצווה אותו התורה
"ושילחת לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עינתה"
הנה כי כן ,הסיפא הזו אשר למעשה באה לסכם את כל פרשת אשת שבייה :
"תחת אשר עינתה"
למעשה מסכמת התורה בשלש מילים את כל פרשה זו במהותה הנכונה.
כל פרשת אשת שבייה היא מסכת עינויים שמתעלל איש שניצח במלחמה וניצל בזכות הקב"ה
והיא נוטל עתה לעצמו הרשות להתעלל באישה מסכנה וחסרת אונים.
האיש הנבזה והנקלה הזה כפי שגם פתחנו
איבד את כל חייו :אין לו זוגיות בריאה
שם בזוגיות כפי שהתורה מרמזת בהמשך כבר מחלחלת שינאה נוראה
המכלה באותה המשפחה כל חלקה טובה.
בניו הופכים סוררים ומורים .
ולא עוד שבסופו של דבר הצלתו מהמלחמה ש" בוזבזה" שבגיונות יצריים
מובילה אותו לבסוף אל עבר פי פחת של המוות עצמו ממנו כאמור ניצל
שהרי מיד בסמוך נאמר :
"וכי יהיה באיש חטא משפט מוות"
חטא זה של אשת שבייה מוביל לבסוף למשפט מוות.
הנה כי כן יש ויוצאים חיים מהמלחמה לספסר בתוצאותיה האכזריות
על עינוייה של אשת שבייה לא מוכנה תורת ישראל לעבור לסדר היום
ואותו המענה לבסוף - מת
ולאחר מסכת בזיונות נוראיות
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,
אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

משה אהרון