תפילין יקרים שלי, חסרתם לי כל כך. בכל מחצית השנה, כששוב מגיעים הימים שבהם אני נאלץ להיות רחוק, אני שב ונדהם עד כמה אתם חסרים לי.

כשאני מניח אתכם, אני זוכר בתמידות כי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים, וזה שהוא הוציא אותנו מתחת ידי האימפריה של מצרים, זוהי עדות שהוא שליט בעליונים ובתחתונים, ויכול לעשת בהם כרצונו; אך בימי חול המועד, כשאינני זוכה לכך, המוח מטשטש את העובדות.

אני מתגעגע אליכם. אות הברית הטבוע בבשרנו, איננו משהו מיוחד שאנחנו מרגישים, ואילו אתם... אתם חלק מאיתנו, שנוסף אלינו לצורך העדות הגדולה על יציאת מצרים, לא ניתן שלא להרגיש אתכם.

וכעת אני נרגש... נרגש מהמחשבה שמחר בבוקר אזכה שוב להניח אתכם.