סוף סוף,
כשאכנע לעצב,
ואתן דרור לכאב.
ואחכה לדמעות.
ואכעס:
בואו כבר! למה אתן מחכות?
ואגלה כי נחסם בבטון ונלכד,
המאגר המלוח שהיה לי למפלט.
ואבעט בקיר חסר הלב,
ואכה בו באגרופים קטנים עד שכואב.
וילחש לי הקיר בקול בס ועצוב:
כשבנית אותי,
צריך היית לדעת,
שממעשה זה אי אפשר לשוב.
תגובות