פריצי הייתה אישה גבוהת קומה ומלאה. את ראשה עטרה שפעת תלתלים שחורים שהגיעו עד לכתפיה. היו לה שפתיים אדומות ועבות וקול חזק ועמוק.  צחוקה המתגלגל היה חושף שתי שורות של שיניים לבנות וסדורות.

"המקום של פריצי" היה כוך קטן, ללא חלונות, פתוח כל העת לרחוב. היה בו מקום למכונת התפירה שלה ולכסא בלבד. שלושה מדפים על הקיר הקצר שמשו לאכסון מעט החפצים שהיו דרושים לה לשעות הארוכות בהן שהתה במקום.

פריצי התפרנסה מתיקון גרבי ניילון. בזהירות ובעדינות הייתה מלבישה את הגרב עם ה"רכבת" על "ראש" המכונה ומטליאה אותו כך שכל עקבות ל"רכבת" לא נותרו.

לקמיל, בעלה של פריצי, לא היה מקום בכוך שלה. הוא נהג לשבת על כסא מתקפל שהיה מציב כל בוקר על המדרכה, סמוך לפתח הכוך. לרגליו הייתה מונחת מזוודה ישנה שבה היו מסודרים מסרקים בגדלים ובצבעים שונים, מברשות שיער, סיכות ומראות קטנות וזולות.

את רב זמנו בילה בבהייה בעוברים והשבים מאחורי משקפיו הכהים, בשתיית קפה שחור מתוך תרמוס שהביאו אתם כל יום, ובעישון סיגריות. מדי פעם היה מוכר מסרק או חבילת סיכות לאחד העוברים והשבים. הוא התייחס בשיווין  נפש למכירות ולא עשה כל מאמץ על מנת להגדיל אותן.

יתרונו של "המקום של פריצי" היה מרכזיותו. הוא היה קרוב מאוד לרחוב הראשי של העיר הקטנה. לידו היה לוח מודעות גדול שעליו נתלו ה"תמונות של הקולנוע", כלומר תמונות מתוך הסרטים החדשים שהועלו בקולנוע המקומי. הייתה זו האפשרות היחידה ללמוד משהו על תוכנם של הסרטים ורבים היו באים לצפות בהן ולהתרשם מן הצפוי להם באם יחליטו ללכת לסרט.

לפריצי היה חוג לקוחות גדול. מחירן של גרבי הניילון היה גבוה למדי. באותם ימים של צנע יכלו רק מעטות להרשות לעצמן לקנות גרביים חדשות בכל פעם שבגרביהן נתגלתה "רכבת" ועל כן באו לתקנן אצל פריצי.

פריצי קבלה את כולן במאור פנים ומצאה עם כל אחת נושא לשיחה קצרה. רבות ספרו לה קטעי רכילות עסיסיים מתוך ידיעה שיישמרו חתומים בלבה.

הורי נהגו לקבוע פגישה אצל פריצי. אבי עבד בעירייה ובימים שבהם נדרשו הורי לסידורים או קניות בעיר נהגו לקבוע "בשש אצל פריצי". אבי היה מגיע לשם ממשרדו בעירייה ואילו אמי ואני היינו באות מדירתנו.

אהבתי להתלוות לאמי לפגישות הללו. אנחנו היינו מקדימות ומבלות דקות ארוכות בשיחה עם פריצי. היא תמיד נהגה להחליק על צמותיי, לחייך אלי בחיבה ולכבד אותי בסוכרייה שהייתה שולפת מתוך קופסת פח צבעונית שהייתה מונחת על אחד המדפים. גם קמיל היה מחייך אלי ומתעניין בנעשה בבית ספרי.

לפריצי ולקמיל לא היו ילדים. אולי זאת הייתה הסיבה שגילו לי חיבה ואולי סתם מצאתי חן בעיניהם. אהבתי מאוד להתבונן באישה הגדולה העובדת בעדינות רבה וסוחטת בכל פעם קריאות תודה נלהבות מלקחותיה. לאור האיסור המוחלט על גריבת גרבי ניילון בתנועות הנוער, נראו לי גרביים אלו משהו מסעיר, נשי ובוגר.

בשיחותיה עם אמי הרבתה פריצי לספר על אחותה פרדי שנשארה ברומניה. פרדי אריה הייתה זמרת וכוכבת גדולה שם. פריצי הייתה מראה לנו בגאווה קטעי עיתונים שקבלה מאחותה ובהם תמונתה של פרדי, לרב על הבמה. התמונות היו בשחור לבן אך אפשר היה בהחלט לחוש בזוהר האופף את פרדי.

פריצי הייתה מספרת על הופעותיה ברומניה וגם מחוצה לה, בארצות הגוש הקומוניסטי, על געגועיה לאחותה ועל חלומה שיום אחד תופיע פרדי גם בישראל. לא אחת שמעתי אותה מבקשת מלקוחותיה לעשות משהו להגשמת חלומה. מאחר ואבי היה עורך-דין, עבד בעירייה וגם עמד בראש אגודת צדקה של עולי רומניה – הניחה פריצי שיוכל לעזור לה בקידום חלומה והרבתה לספר לו על הצלחותיה של אחותה. הוא תמיד הבטיח להשתדל לעזור בנושא.

כאשר היה אבי מגיע לפגישה, נהג קמיל למזוג לו מיד ספלון קפה שחור ולהציע לו סיגריה. יחד היו עומדים, מעשנים ומשוחחים על עניינים שנראו לי, הקטנה, ברומו של עולם.

יום אחד הודיעה לנו פריצי בשמחה ובצהלה שפרדי מגיעה לסיבוב הופעות בישראל. היא דיברה על כך בהתרגשות רבה ותכננה כיצד תקבל את אחותה ולאן תיקח אותה בבקרים הפנויים. כל לקוחותיה של פריצי התרגשו יחד עמה והרבו להציע לה רעיונות כיצד למצות את המיטב משהותה של אחותה בארץ. היו אף כאלה שהציעו להשאיל לה שמלות להופעות אך פריצי הודיע חגיגית שהיא מתכוננת לרכוש לעצמה שלוש שמלות חדשות. "הרי חיכיתי שנים להזדמנות הזאת ! זאת סיבה מצוינת להוציא כסף!" חזרה ואמרה בשכנוע פנימי עמוק.

גם אמי ואני נדבקנו בהתרגשותה של פריצי וחיכינו בקוצר רוח לבואה של הזמרת המפורסמת. הורי הבטיחו לי לקחת גם אותי להופעה למרות שידעו שזאת לא הופעה לילדים.

כאשר הגיעה פרדי ארצה, יחד עם להקה של נגנים ורקדנים, סגרה פריצי את הכוך שלה ליומיים שלמים על מנת לבלות עם אחותה. כשפתחה אותו שוב ספרה בהתרגשות לכל מי שהגיע אליה על ההופעה המוצלחת בתל-אביב ולהוכחת דבריה הציגה עיתון ברומנית בו נכתבה בקורת אוהדת על ההופעה ואליה צורפה תמונה גדולה של פרדי.

בתמונה נראתה אישה גבוהה וחטובה, לבושה שמלה אדומה שחשפה את כתפיה. לראשה הייתה שפעת תלתלים בלונדיים גדולים. שפתיה היו משוחות בשפתון אדום בוהק ועיניה הכחולות האירו בחיוך מנצח.

ניסיתי למצוא קווי דמיון בינה לבין פריצי אולם הן נראו לי כה שונות !

להופעה בעירנו השיגו הורי כרטיסים בשורה השלישית באמצע. לבשתי את שמלתי היפה ביותר: כחולה עם כיווצים במתנים וסרט גדול שקשרה אמי בצורת פרפר מאחור. להשלמת המראה קשרה אמי גם סרטים כחולים קצרים לצמותיי.

קמיל ופריצי ישבו לפנינו, לבושים בבגדים חגיגיים. בתחילה עלו לבמה הנגנים, לבושים בתלבושת רומנית עממית. הם פצחו במחרוזת שירים ידועים שקצרו תשואות מהקהל הביתי.

לאחריהם עלתה פרדי לבמה. היא לבשה שמלה שחורה שהבליטה היטב את גזרתה. תלתליה הבלונדים היוו ניגוד מרשים לשמלה. היא התחילה מיד לשיר. השיר היה מוכר לקהל ונתקבל במחיאות כפיים. בסיומו קדה פרדי קידה, ברכה את הקהל ב"ערב טוב" וספרה עד כמה היא שמחה לבא לסיבוב הופעות בישראל ועד כמה היא נרגשת במיוחד הערב מאחר ובקהל יושבת אחותה שממנה נפרדה לפני חמש שנים כאשר עלתה זו לארץ.

לשמע הדברים התכופפה פריצי ושלפה מתחת למושב שלה זר פרחים צבעוני ובצעדים מאוששים עלתה לבמה והגישה אותו לאחותה. שתי האחיות התחבקו והתנשקו ואני ראיתי את אמי מוחה דמעה.

הקהל יצא מגדרו: קריאות "בראוו" ו"מזל טוב" נשמעו יחד עם מחיאות כפיים. התזמורת הצטרפה לחגיגה במנגינה עליזה ושתי האחיות קדו לה ולקהל לסירוגין. לאחר מספר דקות שככה ההמולה. פריצי ירדה מהבמה ושבה למקומה. שכניה למושב לחצו את ידה היא מחתה דמעה. אמי חבקה את כתפיה ולחשה דבר מה על אוזנה. באותו רגע רציתי יותר מכל שגם לי תהיה אחות !

פרדי המשיכה את הופעתה. היא שרה עוד מספר שירים ואחר כך ירדה למנוחה. במקומה עלתה לבמה להקת רקדנים ורקדניות למופע מחול רומני עממי. לאחר ההפסקה נתנה פרדי עוד מחרוזת משיריה, זכתה בתשואות רמות והודתה בהתרגשות.

סיבוב ההופעות של פרדי ולהקתה בישראל נסתיים כעבור שבועיים. הפרידה מאחותה הייתה קשה לפריצי. ניסיונה לרמוז על עלייה נתקל בתשובה החלטית ומהירה של פרדי: "ברומניה אני כוכבת גדולה, מה אהיה כאן, עוד עולה חדשה שלא יודעת מילה עברית?"

"מה יכולתי לענות לה על זה? אני האחות הגדולה, היא תמיד שמעה בקולי כשהיינו קטנות אבל עכשיו..." שמעתי את פריצי מספרת לאמי כעבור ימים אחדים כשהיא מקנחת את אפה ומנסה לעצור בעד דמעותיה.

במשך חודשים מספר המשיכה פריצי להעלות באזני לקוחותיה זיכרונות מן המפגש עם אחותה. מעט מן הזוהר של פרדי דבק גם בה, לפחות בעיני.

לאט, לאט גדל ההיצע של גרבי הניילון מתוצרת הארץ. המחירים ירדו והדבר גרם לפגיעה אנושה בעסק הקטן של פריצי. מיום ליום פחת מספר לקוחותיה. ניסיונותיו הפתטיים של קמיל להוסיף פריטים שונים למרכולתו, כגון משקפי שמש, כדי להגביר את המכירות, לא עלו יפה. כאשר התקשו השניים לשלם את שכר הדירה עבור הכוך שלהם החליטו לסגור אותו. כך נעלמו להם פריצי וקמיל מנוף ילדותי, מותירים מאחוריהם שובל של זיכרונות עטורים מעט אבק כוכבים.