****

 

קיבלתי את ההזמנה היום. אל תביני אותי לא נכון.

אני שמחה כל כך עליה, על זה שאני יודעת שאת מאושרת. על זה שכל כך מגיע לך האושר הזה.

אז למה אני בוכה?

לא יכולה לנתק את עצמי מזה.

מזה שאת עוזבת/עזבת/נלקחת אותי/ממני....

 

קשה לי שבעתיים מאחר ובחודשים האחרונים היתי זקוקה לך כל כך ואת היית שם בשבילי.

ברגעים כל כך כואבים ידעת לקבל אותי כמו שאני. ולהגיד את הדבר הנכון.

את אולי לא יודעת אבל אני עדיין צריכה אותך, המון.

רק לא יכולה לבקש.

לא מאז האירוסין.

הפכת להיות טרודה ומאושרת ובמקום אחר בכלל.

ואני עוד כאן עם אותן הבעיות.

את כבר לא שואלת, כאילו ששכחת בכלל מה שהיה, כאילו את יודעת שהכל הסתדר וזה לא משנה איך.

אבל זה לא הסתדר, עדין לא.

ולפעמים זה עוד כואב כל כך כמו אז כשאת היית ותמכת בי, רק שעכשיו אני צריכה להתמודד עם זה לגמרי לבד.

וזה כבד לבד....זה מפחיד לבד....מאד.

 

שמחה בשבילך

אבוא לחתונתך בשמחה ,

את לא תדעי על הכאב שעדיין שותת בי מבפנים.

 

 

*****