זה מתבקש
אין פה בכלל שאלה,
היכולת להביט במראה
ולהסתכל בעובדות
ולשבת בחוסר אונים
ולהתגעגע...
כן, להתגעגע
אני כובשת את הדמעות
רק בכדי שהאיפור לא ילכלך לי את הפנים
אני חייבת להיות יפה ואסטטית.
פעם
הכל היה אחרת
הערכתי
אבל לא ידעתי
כמה טוב היה
כבר אי אפשר לחזור
נפשית זה בלתי אפשרי.
מצחיק
עצוב
בעמדה בכירה יותר,
רציתי כל כך להיות כאן
ואני כולי געגועים
לתפקיד הזוטרי שעשיתי
לא סתם המציאו את המשפט
"אין שכל אין דאגות"
כמה שהיה לי טוב
אין התחושות לא נעלמות
ההתלבטויות
המחשבות
המציאות מכה בפניי בכל רגע
הנשימה הופכת מיום ליום כבדה יותר
השמש כבר לא מחייכת אליי
ואני תוהה
מה עליי לעשות עם חיי?
תגובות