לעת סוף
מבטי נוגה,
פיסת שמים קטנה
עטפה אותי
לאור ירח,
כל גופי נלאה
חובקת געגועים
שהיו ושבו,
שמש חונקת אותי
מבעד לאותן שתיקות
רוח חדרה
לתוכי באורכה.
פיסת שמים קטנה
עטפה אותי,
לאור ירח
מבטי נוגה.
[ליצירה]
גם אני
גם אני חושבת שאין זה מיועד לקטגוריית השירה,
המון רגישות המון אהבה המון כאב.
עם זאת אני חושבת שיש מקום להשמיט כמה משפטים משום שזה ארוך מידי,כי הכתיבה היא טובה וגם התכן
זאת דעתי.
[ליצירה]
מעניין
מאוד מעניין, אני חושבת שהכתיבה שלך נורא יפה, משולבת בסגנון מודרני ולירי.
אני מודה שמשפטי האנגלית הפריעו לי קצת... לכן קראתי שנית ללא האנגלית.
בגדול-אהבתי!
אושרת.
[ליצירה]
עובר....בחיים הכל עובר בסוף עד שלפעמים יש דברים לא שוכחים,
נכון הכל בידנו,אנחנו שולטים זה קשה...
אבל שורה תחתונה-הכל עובר בחיים.
על-פי השיר עברת(קראתי את השיר עכשיו,אני מקווה שתקופה טובה יותר עוברת עלייך) מכשולים לא קטנים שהותירו אותך כנועה לכאב על אף רצונך לקום,
לא סתם המציאו את המשפט "הזמן מרפא את הפצעים" אני חושבת שהוא נכון ואם תביטי אחורה תוודעי שאכן זה כך....
בכל אופן הייתה בי הזדהות.