לעת סוף
מבטי נוגה,
פיסת שמים קטנה
עטפה אותי
לאור ירח,
כל גופי נלאה
חובקת געגועים
שהיו ושבו,
שמש חונקת אותי
מבעד לאותן שתיקות
רוח חדרה
לתוכי באורכה.
פיסת שמים קטנה
עטפה אותי,
לאור ירח
מבטי נוגה.
[ליצירה]
לא יכולתי שלא...
אני ....כמעט ללא מילים, אני קוראת מילה מילה , משפט משפט והדמעות לבסוף יצאו.
ריגשת אותי, צר לי על הכאב העמוק הזה.
מדהים איך שתארת וכתבת את הדברים הללו.
תהי חזקה אושרת.
[ליצירה]
נדהמת
מאוד אהבתי, כתיבה מרגשת מאוד,
אני לא יודעת עד כמה הדברים הם אמיתיים/מציאותיים, דברים שקרו,
מה שכן לדעת את הבעיה ולהיות מודע לה זה חצי פתרון ,...
בכל אופן אהבתי.
[ליצירה]
כל פעם כשיוצא לי להיכנס לאתר וללחוץ על יצירה אקראית אני שמחה כי אז יוצא לי לקרוא שירים נפלאים שלא ידעתי על קיומם כמו זה למשל,
שיר יפה וכל הכבוד שאתה מוציא את הכנות שלך גם אם זה בכתיבה....אהבתי
[ליצירה]
עובר....בחיים הכל עובר בסוף עד שלפעמים יש דברים לא שוכחים,
נכון הכל בידנו,אנחנו שולטים זה קשה...
אבל שורה תחתונה-הכל עובר בחיים.
על-פי השיר עברת(קראתי את השיר עכשיו,אני מקווה שתקופה טובה יותר עוברת עלייך) מכשולים לא קטנים שהותירו אותך כנועה לכאב על אף רצונך לקום,
לא סתם המציאו את המשפט "הזמן מרפא את הפצעים" אני חושבת שהוא נכון ואם תביטי אחורה תוודעי שאכן זה כך....
בכל אופן הייתה בי הזדהות.