ואפן-אס.אס שוב צועדים ברחובות ריגה;

משל ימי-הכיבוש הנאצי חזרו.

השלטונות הלטביים הפכום לגיבורי-חַיִל;

אותות הכבוד עליהם ענדו.

היום לכובש נחשב החייל הסובייטי;

זה שב-41 מפני התופת לא נרתע.

אותו חייל שבסטאלינגרד וסייבסטופול

לא נכנע מול המוות;

שלחם עד שגרמניה הובסה.

על גדות דַאוּגַאבַה שכחו כמעה,

איך בסוף שנות ה-30 פועלי ריגה הפגינו,

כשקריאת-איחוד עם הסובייטים בפיהם.

איך ב-1940 למראה חיילי הצבא האדום הריעו;

אבל לטביה של היום שונָה מהם.

היום לגיבורים נחשבים אנשי-ואפן;

אלה שבזמן המלחמה מכרו את עמם.

אלה שתמורת בירה באוורית שפכו

דמם של המתנגדים לנאצים.

אלה שניאותו לשיעבוד מולדתם.

יש לזכור כי ברית-המועצות לא הייתה כובשת.

חרף כל השגיאות הקשות,

היא הביאה שיחרור.

היא הצילה את הלאומיות הלטבית;

לעמים הבלטיים העניקה שיפור.

הנאצים תיכננו לחסל את התרבות הלטבית,

גם אסטונית, גם ליטאית;

הם אמרו לאסור על השימוש בלשונות העמים הללו.

גמרו אוֹמֶר לגרמן אותם לתמיד.

ודווקא ברית-המועצות שמה קץ למזימות אלו!

היא טיפחה תרבות לאומית.

הקימה מפעלים ומוסדות אקדמיים;

פיתחה חברה שיוויונית.

על ראשי לטביה להתמלא בוז וחרפה

על ההיסטוריה המשוכתבת.

בושת וקלון למהללי ואפן-אס.אס.

לעולם ההיסטוריה את גיבוריה האמיתיים זוכרת;

כמה שאת האמת ינסו לסרס!