איך הימים חולפים כך
על פניי ללא משמעות?
יש לי זמן רב לחשוב,
יותר מדי זמן לכלום.
אולי מחר אצא לטיול
בתל אביב, אכיר לי
חופים חדשים ולא
חשוב הזיהום, אני
צריכה אוויר אחר.
אולי אגש מחר לספרייה,
אמצא למי לחייך מעומק
הלב, ספרניות מקסימות.
כך בדרך, אעשה מנוי
ואבחר ספר לנשמה.
אולי מחר אסע למושבה,
אכנס לסופר לקנות קולה
ואטריות ותבלין פיקנטי,
זמן רב לא הייתי במטבח.
אולי מחר בערב אוכל
לבסוף להתחיל לכתוב,
שיר, סיפור, קטע עצוב.
איך הלכה ההשראה?
אולי מחר או מחרתיים
אמצא מרגוע לגעגועיי,
אולי אמצא כוח החבוי
בי או חלומות חדשים.
אולי מחר אוכל לתת
להם ללכת, לאנשים
שרוצים ללכת ודי.
אולי מחר ההתכווציות
בפנים יעלמו ואני אוכל
להרפות, לשחרר הרע
והטוב שאין בהם עוד
חיים, אין בהם אותי.
אולי מחר ארגיש טוב יותר
ואלך למחוזות לא מוכרים,
אולי אמצא מקום שיחייכו
אליי שם כמו שאני מחייכת
אליהם.
ויאהבו אותי באמת.
ויאהבו אותי מאוד.
ואני אתאהב מחדש.
תגובות