בדילוג איילה,

בתמימות נעלה,

רועה רחלים בינות לבנון

תמה וקטה,

מעולם לא שקטה,

עת הגיעו להרוות צמאונם של צאנה,

עת נשק לה  אישה

בראותה במרוצת הדורות,

בראותה  אחותה בקלונות,

לא שקטה אף לרגע,

כל חייה בדרך,

אף בדרך היא מתה,

ממקומה בדרכים,

לא פסקה לפלל,

צפתה  בחורבן בית

בגולת אהוביה,

התדפקת על דלתות  שערי א-לוקים

לא פסקת עד הובטחת-אישית

לשוב ולצפות בשובם

של בנים שובבים,

רחלה שכמותך לעולם לא שוקטת,

מפזזת בהרים,מקפצת בגבעות עדי עד

עד תגיע העת  לרקד לקפץ בינות הנשים

לחייך וללחוש,אכן שבו האנשים...