שעה שיום הופך לילה
עת פרחים נפתחים חרש
והאוזן נמלאת בשירי ערש
אחר אבק הכוכבים
ממלא לו את הליל
ומבתיהם פוסעים אנשי החיל
קטנים, כפופי קומה
ליבם שחור משחור,
וההליכה המרדימה
מסתירה מהם האור
מבכים הם ומודים
בפה מלא להט
שהם אינם כלל אנשים
אלא יצורים מוכי חטאת
מהלכים בשעות הליל
להסתיר את יגונם
והעבודה הממכרת
משכיחה את גורלם
מה עצוב הוא המחזה
אותו לא יוכל אדם לשכוח
גם בשעות הליל אין מנוח
אוטומאציה בחשיבה
במראה ובדיבור,
כי בלילה כאמור
עושים כשצווו
וסדר מופתי
לא יוצאים מהשורה
השורה המגנה
חוסכת חשיבה
ואי שם מקדמת הדרך
יושב לו הקודקוד
חושב מעט יותר
אבל לא
ואז יומר אחד מהם
חלש וזו מכוח
כשהרצון בליבו מפעמם
במלוא הכוח
כאילו לרגע מתרגם
את מצוקת ליבו, וירצה לשטוח
יצעק כאמור "די גם לזמזם"!
"זה גורם לי קצת לשמוח"!
בשורות שורות יוצאים מבתיהם
ובתור כסות לובשים את מדיהם
שחורים כליבם
קטנים ואפלים
שורות שורות יוצאות הנמלים
תגובות