הוררא !!!
על רקע המהומות הגוברות בצרפת, ובמיוחד בפאריס ופרווריה הוחלט לקיים כינוס של כל ראשי המשטרה, הממשלה, הדיפלומטיה, הכלכלה ובכלל כל מה שמסתיים בסיומת X”ה".
הכינוס נקבע לחדר המצב הסודי שבוורסאי, כל כך סודי עד שלקח זמן רב טרם הספיקו כולם למצוא את השילוט המתאים לחדר. ושם, היכן שאור לעולם לא נכנס, ורק נורות אדומות על מפתה של פריס וצרפת הבהבו - מסמנים מקום שבהם פרעות התרחשו והאירו קלות את החדר.
ושם בחדר המואר קלות, המתינו בשקט מנומנם ראשי המדינה, ממתינים שכולם יגיעו, אך לא בטוחים אם אומנם הגיעו כי הם לא ראו, היה חשוך.
"כולם פה?" שאל קול חלש, מנומנם.
כולם הנידו את ראשם, אבל איש לא ראה בגלל החושך.
"יש לנו סוגיה לדון בה" הוא הכריז.
"המהומות!"
"המהומות!" ענו השאר.
"מה נעשה?"
"מה נעשה" ענו השאר!
"אנחנו לא יכולים להפעיל כוח נגד האזרחים שלנו! אולי נקרא לכוח בינלאומי שישמור על השלום פה?"
"אולי..." ענו השאר.
"אולי נבקש עזרה בינלאומית? הם ישתמשו קצת בכוח, יפזרו את כולם" הוא עשה הפסקה לחשוב.
"כן, כן זה רעיון טוב, ככה אנחנו לא נהיה הרעים, לא אנחנו נלחם בעם שלנו, זה יהיה עם אחר! כוח בינלאומי, שהאוכלוסייה שלנו תשנא את האמריקאים! גם ככה אנחנו לא אוהבים אותם! אווו, מצוין. הם יבואו לכאן, יפזרו את ההפגנות ואז גם תהיה סיבה לשרוף עוד דגלים אמריקאים!"
"כן! כן!" ענו השאר.
“a message has arrived”
"הודעה?!"
איזו הודעה?!"
הצרפתים מבקשים כוח בינלאומי להלחם במהומות.
"הממ... " הגנרל האמריקאי חשב מספר דקות והרהר לו בדבר הבקשה.
"מצד אחד, להרביץ למוסלמים, ומצד שני להרביץ לצרפתים, אנחנו נרוויח שני דברים לא?"
"הממ כן, אני מאמין שכן" ענה לו השליש, אכן הרעיון להרביץ לצרפתים קסם לו.
"יפה, אם כך תגיד לנו שנשלח לשם חיל משלוח, תגיד להם שנשלח..." הגנרל נראה כחושב.
"כמה אנשים חיים בפריס?"
"בערך שלושה מליון איש"
"הממ שלח את כל מה שיש, שלושה מליון איש לא מרביצים לעצמם אתה יודע..."
"מה שנכון נכון" סיכם איתו השליש.
"תגיד גם לבריטים ולגרמנים שישלחו עזרה, תגיד לשלוח כמה שיותר חיילים לפריס עד יום שבת"
"eine Anzeige ist angekommen"
בחדר גדול מרווח, ליד דיוקן של ביסמרק ופסל של הקיסר מגנוס הכובש ישבו חמישה ראשי ממשל וצבא. החדר היה ממוקם בפסגת אחד ההרים שבגבול בוואריה, היכן שנוף לבן כחול נשקף מבעד לחלון. קן הנאזגולים קראו האנשים לחדר המרווח שבבית הגדול שבפסגת ההר הבווארי.
"אז הצרפתים מבקשים עזרה?" שאל ראש הממשלה. עינו האחת בוחנת בקפידה את סדר המשבצות בדף החשבון שלפניו.
"אכן הצרפתים מבקשים עזרה"
"מה בדיוק הם מבקשים?" חיוך התפזר על פניו, הוא מצא אי רגולאריות במשבצת 53 לעומת דף החשבון הקודם שבה לא הייתה אי רגולאריות כלל.
"הם מבקשים שנשלח לפריס כוח שיטור וקצת צבא לעזור להשקיט את המרידות". עינו של ראש הצבא סקרה את העננים, הוא חשב שלרגע יכול היה לראות ציפור צוללת למתקפה על חזיר בר, אבל הוא לא יכול היה להיות בטוח, חזירי בר הם לא מחזה נפוץ בחלק הזה של גרמניה.
"הממ, ומה האמריקאים רוצים?" שאל איש אחר שישב בקצה השולחן, הוא הביט בכוס התה שלו וניסה לגלות מדוע כמות התה בצד שמאל של הכוס לא הייתה מאוזנת עם צד ימין.
"הם רוצים שנשלח לשם כוח גדול ונעזור לשמור על השקט" ענה מישהו אחר, הוא לבש מדי צבא אבל נראה יותר כאחד מאותם אלו שמתקינים את מערכת המים- אינסטלאטור שכזה. הוא ניסה לעקבות בזהירות אחר קצב היווצרות האדים על חלון החדר, וגילה לתדהמתו שהם כלל לא נוצרים.
"אם כן שלח את כל הצבא הגרמני לפריס" סיכם רה"מ והביט דרך החלון לכיוונה הכללי של צרפת.
"כבר שלחתי אותו אדוני הרה"מ, הוא יגיע מחר" סיכם ראש הצבא.
"יפה יפה..." סיכמו כולם והמשיכו למדוד מחדש את מה שעסקו בו קודם, והפעם בעניין הולך וגובר.
"un messaggio è arrivato"
בחדר קטן וצפוף, היכן שבקושי רב נדחסו 60 אנשים היה ערוך שולחן גדול. לכול אחד מאותם 60 אנשים היה כיסא גדול ומרווח בשביל בחורה או שתיים שתארח להם חברה במהלך השעות הקשות של הישיבה.
"מה זה?" האיטלקי בעל השפם שאל. השפם והזקן המגולח באטליה מעיד על דומיננטיות, ועל כן, מאחר והיה לו הזקן והשפם הגדול ביותר ניתן היה בקלות לקבוע שמדובר ברה"מ.
"הצרפתים צריכים עזרה"
"טוב מאוד אם כך שלח להם פסטה" היה צחוק נשי קל בתגובה.
"לא לא, הם רוצים שנשלח צבא"
רה"מ ירק מיד את יינו האדום וצחק צחוק גדול ומתגלגל.
"רוצים עזרה מאיתנו? מה הם לא למדו כבר? איטלקים יודעים לעשות אהבה לא מלחמה! תגיד להם שאנחנו נשלח להם פאסטות" סיכם רה"מ וחזר חזרה לעיסוקיו הקודמים, שכללו צחוק נשי מתגלגל נוסף.
"עניין הבא..."
"צבא גרמניה ערוך כולו בפריס בהתאם לבקשת הצרפתים ומנהל עתה מלחמה עיקשת כנגד הפרות הסדר" הכריז ראש הצבא.
"הממ אתם יודעים מה לא עשינו כבר המון זמן?!" שאל רה"מ.
"הממ לא שתינו יין איטלקי איכותי"
"לא"
"לא שיחקנו גולף?"
"לא"
"לא נגנו בגיטרה?"
"לא"
"לא קראנו ספר טוב?"
"לא!" התעצבן הפעם רה"מ.
"הממ לא הכרזנו מלחמה על אף אחד?" שאל ראש הצבא, חיוך גדול ממלא את פניו.
"נכון!"
"המממ..." כולם ישבו וחשבו.
"וגם הרבה זמן לא חתמנו על הסכם צבאי עם הרוסים, אבל יותר חשוב!"
"אתם יודעים מה לא עשינו כבר המון המון זמן?!"
"שחקנו טניס?!"
"לא, כבר המון זמן לא הכרזנו מלחמה על צרפת! הגיע הזמן להכריז!"
הייתה שתיקה קלה.
"הוראא!" צעקו כולם.
"מלחמה על צרפת! כבר שנים שלא עשינו את זה!" הייתה תחושה אדירה של שימחה בחדר.
"זה כמו לפגוש קרוב משפחה ישן! הורא גנרל! תכריז מלחמה מידית על צרפת! גם ככה כול הצבא שלנו בפריס!"
תגובות