בימים שקשה לי לקום לעבודה ואני נוסע באוטובוס המאוחר
אני מוצא אותך בירכתיים - תמיד עצום עיניים ויפה.
אני אוהב את השינות הקטנות והשלוות שלך בין התחנות,
וכשאתה פוקח עין חרדה ומנסה לזהות לאן הגענו,
אני רוצה לשים לך יד על הירך ולהרגיע "עוד לא",
"יש עוד זמן", "תישן"
(הרי אני - שיורד לפניך - עוד כאן).
חשבתי שאתה לא יודע מי אני,
שלא שמת לב אליי ולמבטיי,
עד שהיום הבנתי שהבנת.
כמה התביישתי כשביקשת -
אסרטיבי, מנומס ומדויק -
שאעבור לספסל הריק שעל יד.
תגובות