-         "שלום אודליה." – אמר אביאל. 

-         "וברכה, אבי." – השיבה אודליה.

-         "איך עבר עלייך היום?"

-         "עזוב איך עבר עלי היום. שאלה יותר חשובה – איך זיהית אותי? אמרת שאתה לא מזהה משודכות בתחילת הפגישה השנייה..."

-         "זה לא היה זיהוי. זה היה ניחוש מושכל." – הצהיר אביאל.

-         "תסביר בבקשה."

-         "עמדת במקום המיועד, וכשראית אותי חייכת חיוך רחב, אז הנחתי שמדובר בך."

-         אודליה חייכה ואמרה: "אז אני מבינה שהמוח של לימוד הגמרא עוזר גם בחיים האמיתיים, לפחות אם אתה רחפן..."

אביאל חייך, והשניים התיישבו על הספסל. אביאל הוציא את המכשיר הסליולארי מכיסו וכיבה אותו, אודליה עמדה לעשות אותו דבר, כשלפתע קבלה מסרון ממירב, אשר בו נכתב: "השלמתי עם זה". אודליה ידעה שאין זה מהנימוס להתקשר למירב, במהלך הפגישה, אולם יצרה גבר עליה, ולאחר התנצלות בפני אביאל, היא חייגה אל מירב.

-         "שלום אודטה"

-         "מירבו´ש, אין לי זמן לדבר. עם מה השלמת?"

-         "עם זה שאני לעולם לא אתחתן."

-         "אה... טוב, אני אתקשר אלייך כשאסיים את הפגישה ונדון בזה."

מתוך המחשבה על מצבה של מירב, נדדו מחשבותיה של אודליה להרהר בחברתה שגית, ובנישואיה האומללים. אביאל שאל את אודליה לפשר שיחתה, ואודליה – מתוך חוסר שימת לב – מלמלה איזה דבר, ללא מחשבה על הנאמר. היא הראתה לאביאל את התרמוס, והיה נדמה לה שדברו קצת על מזג האויר – אולם היא היתה בטוחה בזה, מפני שמחשבותיה רחקו עולמות מדיבורים על תה. אביאל דבר זמן מה, ואודליה ענתה לו פעם או פעמיים, אך לבה לא היה עמו.

לפתע שמעה אודליה את אביאל אומר:

-         "וככה קבלתי משרה בתור ליצן ברודיאו!"

-         אודליה נדהמה, והגיבה מיידית: "מה?!"

-         "את לא הקשבת לי... אז אמרתי משהו שימשוך את תשומת לבך." – השיב אביאל.

-         אודליה הסמיקה, ואמרה בלחש: "כן... אני ממש מצטערת על זה... היה לי יום מתיש מבחינה נפשית."

-         "את רוצה לספר לי על זה?"

-         "אני לא רוצה לבאס אותך..."

-         "אודליה! אני נפגש איתך על מנת להכיר אותך, וחלק ממך זה הרגעים שבהם את לא כל כך שמחה... אני צריך ´לדעת מה זה ועל מה זה´." – הצהיר אביאל.

-         אודליה חשבה בלבה: "איזה חמוד הבחור", ואמרה בחיוך: "טוב... אז אומר לך. אתה מכיר את האמרה של חז"ל על המזבח שמוריד דמעות?"

-         "כוונתך ל´כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות´."

-         "כן. טוב שאתה מרכזניק ויודע את הציטטות."

-         "ואחרי ההתחנפות, נגיע לנידון דידן..."

-         " ´הנידון דידן´ כהגדרתך... נאמר זאת כך – יש מקרים שבהם המזבח יפרוץ בריקוד סוער על גירושין."

-         "על זה היתה השיחה מקודם?"

-         "לא, זו סתם חברה שלי שמצוברחת. אני מדברת על משהו הרבה יותר רציני. רק שאני לא יכולה כל כך לפרט, כי אתה מכיר את הבעל..."

-         "אז תאמרי באופן כללי."

-         "באופן כללי – אני מניחה שאתה מכיר את הלחץ המטופש והלא נורמלי אצלנו בחברה להתחתן ברגע שנגמלים מהחיתולים. ואתה גם מכיר את התיאוריה האווילית שצריך אך ורק התאמה שכלית. ואתה מכיר את אלה שחושבים שהתאמה שכלית זה אומר ששלושה שבועות שוהים יחד מבלי לריב."

-         "אני מכיר את כל שלושת המושגים." – השיב אביאל.

-         "אז יש לי חברה, שהתחתנה כשהיתה בת 19, מתוך אמונה בשטויות האלה, והחיים שלה נהרסו. היא היתה בחורה עם מעוף, בחורה עם חזון, בחורה שיכלה לעשות טוב בעולם, ובמקום זה – השמחה הגדולה שלה, היא שהיא מצליחה לרמות את בעלה, וליטול גלולות למניעת הריון ללא ידיעתו."

-         "היא שאלה רב?"

-         "לא... היא פשוט מותשת מהילדים המרובים, והיא חייה חיים לא אהבה, אז היא החליטה על דעת עצמה ליטול גלולות." – השיבה אודליה.

-         לאחר שתיקה מועטה, אמר אביאל: "אם אמרת שאני מכיר את בעלה, אני מניח שהוא אברך בישיבה."

-         "נכון."

-         "אז את יכולה לומר לחברה שלך, שבמקרים שהאישה מותשת מחמת ריבוי ילדים בתקופה קצרה, וכדומה, אין היתר גורף לדבר, אולם על פי רוב כשבאים לר´ אברום הוא מתיר בתור הוראה ספציפית לבני-הזוג לתקופה מסויימת."

-         "זה כי לרב יש שכל. ברוך ד´. מה שחסר להרבה רבנים..."

-         "לא הייתי אומר ´הרבה´." – אמר אביאל, ואודליה חשה בחוסר-נוחות מצידו.

-         "תשמע... אני ראיתי לא מזמן באחד העיתונים, אמרה של אדם שקורא לעצמו רב, שאמר שזוגות צעירים צריכים להתחתן, ולא לחשוש מה יקרה עם הילדים, כי הרבנים תמיד יכולים להתיר להם ´להמנע´ כהגדרתו." – אמרה אודליה, ובלבה חשבה כמה מכוער הוא עצם הדבר, וכמה מכוער הוא סילוף הלשון: "כמו שיש כאלה שאומרים ´התנתקות´ במקום ´גירוש´ – כי זה נשמע יותר יפה, ככה יש כאלה שאומרים ´להמנע´ במקום ´לגרום לכך שהאישה לא תוכל להכנס להריון ולא תוכל להמשיך את עם ישראל´ – כי זה נשמע יותר יפה."

-         "אז הוא טיפש מטופש. אני מניח שהוא חבר בארגון צוהר..."

-         "איך ידעת?!" – אמרה אודליה בלגלוג.

-         "נו... אני מכווין עליהם בכל יום בברכת המינים."

-         אודליה תמהה ושאלה: "אתה מחזיק מכולם שם בתור מינים?!"

-         "לא מכולם, אבל מרובם. יש שם מיעוט שעליהם נאמר: ´פאר געלט באקומט מען אלץ, נאר קיין שכל ניט´."

-         אודליה לא הבינה למה כיוון אביאל, ויתירה מזו – היא לא הבינה מדוע הוא מכניס משפטים ביידיש באמצע השיחה. אביאל ביאר מיידית את המשפט, אולם אודליה לא שתה לבה לזה, ועל מנת לכסות על חוסר תשומת לבה הגיבה ואמרה: "אמרה חכמה."

-         "כל האמרות ביידיש חכמות... לאפוקי מאנשי צוהר. הם מרתיחים את דמי."

-         "אני מבינה אותך. הדבר הכי גרוע, זה איך..." – אודליה רצתה לומר "החילונים" אולם היא נזכרה בהתנגדות המרכזניקית לכינויים מעין אלה, ולכן אמרה – "איך שאלה שאינם חושבי כיפה מתייחסים אליהם. לפני כמה שנים ראיתי מאמר במעריב שם תיארו איך ה´גבורים´ האלה מצוהר נלחמים ב´דינוזאורים´ – הם התכוונו לר´ אברום והרב אליהו – והם ינהיגו את הציונות הדתית להשפקה ריאלית, ללא התעקשות על ארץ ישראל, ועל דבקות בהלכה, ועוד כל מיני הבלים."

-         "את לא מבינה שזו המטרה שלהם?! הגרעין הקשה של צוהר – לא אלה שלהם כיוונתי באמרה היידישאית – הם אנשים חסרי-מצפון, שרוצים לעקור את הדת מקרבנו. זה מתחיל בביטויים שלהם כלפי מורנו ורבותינו, או שמא יש לומר ´הבד"ץ של קרית-משה´ כפי שהם כונו על ידם, ממשיך ב´היתרים´ שמנוגדים לפסק ההלכה, ומסתיים בהצהרה, שאם התורה מצווה על משהו שאיננו מוסרי בעיניך – אינך חייב לקיים את ההלכה, כמו ש´פסק´ אותו ´מטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים´ כפי שהגדיר אותו ר´ אברום."

-         "אני רואה שזה גורם לך סבל רב." – אמרה אודליה.

-         "ודאי. אני אספר לך סיפור. היתה לי פעם משודכת, שבת-דודתה התחתנה בחתונה רפורמית, אז לפני החתונה ה´אמיתית´ הביאו רעבעלאך מצוהר שיחתן אותם ´על פי ההלכה´."

-         אודליה חשבה למספר שניות, ואחר אמרה: "תשמע, אני חושבת, שהם לא יתפסו בצבור. אנשים אוהבים משנה סדורה וברורה, שהאמת ניכרת בה, ולא כל מיני שטויות. ומי שרוצה לחטוא – לא מנסה לומר שההלכה אומרת כמותו, אלא חוטא בריש גלי."

-         "את רואה שהצלחתי להסיח את דעתך מהחברה..."

-         "כן... לנושא הרבה יותר מדכא..." – אודליה שוב חשבה למספר שניות ואחר אמרה – "אתה יודע משהו? יש לך נטייה מרכזניקית למשוך את הדיונים לעניני הכלל. אני ניסיתי לספר לך על חברה במצוקה – ואתה גררת את השיחה לדבר על ענינים שקשורים לכלל."

-         "אפשר לחזור לדבר על החברה שלך אם תרצי..."

-         "אשמח."

אביאל ואודליה דברו עוד שעה ארוכה בנוגע לשגית, כאשר עיקר הדיון נסב סביב נסיונות של אביאל לשכנע את אודליה, שהיא צריכה לדבר על לבה של שגית לפנות להליך של ייעוץ יחד עם בעלה, ועקשנותה של אודליה, שהפתרון היחיד למצב שנוצר הוא גירושין.

מתוך הדיון הזה, עבר הדיון לנושאים אחרים, השעה נתאחרה, והם צעדו לכיוון דירתה של אודליה, שם נפרדו בדלת הכניסה.

מייד לאחר שנכנסה לדירתה, שמה לב אודליה, ששניהם שכחו לשתות מהתה שהכינה.