שמעי נא יקירה את נטף הדמעות,

קרבי את מבטך והרימי את ראשי.

מחי את הטיפות מלחָיי העצובות,

ושִברי את הדממה הערפילית בנשימתך.

מגלה אליך תחינה, מסיר את מבטי,

לא יכול להסתכל בעינייך הפגועות.

קסת דם שבורה ניצבת מול ליבך,

מתאחַה אט אט, עד בוא הסחף אל החוף.

גלי אליי פנייך, ילדה כה אהובה,

הביאי סליחתי בפני סורג שפתייך.

מחלי לי על פשעיי, אשר ביצע סור ליבי,

ותני את החותם שלא נכאב עוד לעולם.

פצי את פיך, והראי לי הזריחה,

בשלל צבעי הקשת תשזרי שוב את חיינו.

תארגי אהבתי בכאבך נטול הדמע,

ותחברי את זוג עיניינו למבט נודם אחד.

ואת מילת הקסם אז אומר, כששוב נשב עד בוא הבוקר,

את סליחת אהָבַתי אז אבקש אל תום ליבך...