אביאל ישב ללמוד עם אביו, במוסר הקודש, ולאחר שעה ארוכה – כשסיימו את למודם – הוא הלך לחדרו והתקשר לאודליה.

-         "שבוע טוב אבי." – ענתה אודליה מהעבר השני.

-         "שבוע טוב אודליה." – השיב אביאל.

-         "איך עברה עליך השבת?" – שאלה אודליה.

-         "ברוך ד´. ואצלך?"

-         "היא היתה נפלאה." – ענתה אודליה והחלה בתיאור ארוך ומופרט של קורות השבת, אביאל, כהרגלו, לא שת לבו אליה, ותחת זה הגה בדברי תורה. באורח פלא, למרות שלא הקשיב על פי רוב לאריכות דברי הנשים, כששאלות היו מופנות אליו, הוא היה שם לב אליהן. וכן גם הפעם, אביאל שם לב לשאלת אודליה: "תגיד משהו, אבא שלך מעביר בבית שלכם שעורים במורה נבוכים?"

-         אביאל הופתע משאלתה של אודליה, ואמר: "כן. למה את שואלת?"

-         "אסביר לך." – ענתה אודליה – "יש לי בן-דוד, בשם נפתלי, שאני כמובן – בגלל שאני נותנת כינויי חיבה לכולם – קוראת לו טולי. הוא היה בשיעור במורה נבוכים, של הרב אברהם יצחק סירקיס, שיעור שהיה בבית שלו ברעננה, והוא נהנה מאוד מהשיעור."

-         "מצוין!" השיב אביאל. ובלבו הרהר: "היא קוראת לכולם בכינויי חיבה?! זה משנה לגמרי את המצב... זה לא משהו שקשור ליחס שלה אלי, זה סתם משהו מוזר בה."

-         "כן..." – אמרה אודליה, והמשיכה את דבורה – "אלא שבסוף השיעור, אבא שלך שאל מהיכן טולי, וטולי אמר שהוא לומד בגוש, ולזה אבא שלך הגיב: ´אומרים שזו אוניברסיטה טובה....´ "

-         אביאל נהנה מאוד מהחידוד של אביו, אולם כמובן שלא הראה זאת לאודליה. תחת זה הוא שאל: "ואת רוצה שאסביר לך את כוונתו?"

-         "אני מאוד אשמח."

-         "ובכן, יש שני דברים עקרוניים שבהם הגושניקים סוטים מדרכו של הגרי"ד סולובייצ´יק זצ"ל: ערבוביה בין בחורים ובתולות, ולימוד התנ"ך."

-         "ועכשיו אתה תפרט..."

-         "בניו-יורק – הגרי"ד התנגד בכל תוקף לערבוב הכיתות בין ישיבת רבנו יצחק אלחנן, המכונה ´הישיבה אוניברסיטה´, לבין המוסד לבנות שהיה תחת חסותו – והסיבה ברורה. לעומת זאת, בבוסטון, הגרי"ד ייסד את ישיבת הרמב"ם בצורה של ערבוביה בין בחורים ובתולות, והטעם – הרמה הדתית הנמוכה. ר´ הרשל שכטר, כותב, שכשהגרי"ד הגיע לבוסטון ורצה לייסד בית ספר עם יותר יהדות, היו הפגנות מצד הקהילה היהודית נגדו. במצב כזה ודאי שלא שייך לייסד בית ספר נפרד, כי לא ילכו אליו, אבל במצב טבעי – אין שום היתר לערבוביה בין בחורים ובתולות. ובזה, אלה שכביכול הולכים בעקבותיו, ומדברים דברי הבל על קידוש השם הנעשה בבני עקיבא, ושאר מיני הבלים – הרי הם סוטים מדרכו. עד כאן הכל מובן?"

-         "בהחלט. ואני מסכימה עם כל מילה. הפריצות שלהם ממש גועל נפש."

-         "וכעת אנו מגיעים לנקודה הבאה: לימוד התנ"ך. שם לומדים בשיטת הבחינות. הגרי"ד יצא בתקיפות נגד השיטה הזאת בדרשה ´זה סיני´. הוא מבהיר שם בצורה ברורה שהיסוד של קבלת עול מלכות שמיים זו ההכרה שד´ יודע יותר טוב ממך, ומתוך הכרה זו בא לימוד התורה בחתירה לאמת. ואז הגרי"ד אומר משפט יפהפה, שאני לא זוכר בדיוק, אבל העיקרון הוא ככה: האמת יכולה להתגלות רק בהליכה אחרי רבותינו בכל הדורות, מי שממציא שיטה מחודשת שרש"י איננו כותב כמותה – הוא דובר הבלים. אם רש"י לא למד כך – האמת אינה  כך!"

-         "זה נשמע הגיוני. וזה ההסבר לביטוי של אביך?"

-          "כן. למרות שאני לא הייתי מתבטא כמותו. איך בכך תועלת. היה לי פעם חברותא, שכשהוא היה רוצה לומר שסברא מסוימת היא הפוכה מהאמת, הוא היה קורא לה ´סברא גושניקית´. מאוד התעצבנתי. לא צריך לדבר ככה! אין בכך תועלת."

-         "אתה יודע למה שמתי לב כרגע?" – שאלה אודליה.

-         "ספרי נא לי." – השיב אביאל.

-         "העולם הרוחני שלך מאוד שונה מהעולם הרוחני שלי."

-         "ודאי! כי הגבר ענינו סיבוכים, והאישה ענינה פשטות. וממילא – בעוד שלי יש עולם רוחני שעיקרו מוקדש ללימוד הגמרא בעיון; אצלך זה משהו אחר..." – אביאל שתק לשנייה, ואחר המשיך – "אצלך העולם הרוחני מוקדש ל... " – שוב שתק אביאל לשנייה, והמשיך – "תעזרי לי בבקשה, כי אין לי מושג מה בנות עושות בשביל רוחניות. לימוד אמונה אולי?"

-         "אתה מצחיק. אצלי העיקר זו אמירת תהלים פשוטה, ודיבור פשוט עם ד´."

-         "וזה מתאים למה שאמרתי על ענינו של הגבר וענינו של האישה."

-         "במילים אחרות – ´מה שהיה להוכיח´!" – אמרה אודליה.

-         "שנים לא שמעתי את המושג הזה..." – הגיב אביאל. – "אמנם הגר"א כתב ספר על גיאומטריה, אבל הוא לא בדיוק רב-מכר בישיבות..."

-         "שמעתי על הספר הזה: איל משולש, למדת אותו פעם?"

-         "הוא הגיע אלינו לספריה, אבל שמו אותו במחסן, אז לא הספקתי..."

-         "ואם היו שמים אותו במקום שאתה יכול ללמוד בו, היית לומד בו?"

-         "מסתמא שלא..."

-         "מסתמא – ביטוי חביב. יש לי חברה שלומדת במדרשה במגדל עוז שמשתמשת בו, זה נותן לה להרגיש כאילו היא ביינישית..."

-         "מצחיקות אלה." – אמר אביאל, והמשיך: – "אני לא מבין למה אישה תרצה ללמוד גמרא. זה סותר את הטבע שלכן של הפשטות."

אודליה פרטה את עמדותיה לגבי המדרשות, ואביאל כהרגלו לא שם לב לדבריה, הוא רק קלט במעומעם שטענתה היא כנגד צורת הלימוד, וממילא אמר:

-         "אז מה שאת טוענת זו שידיעה נכונה של מתמטיקאי בהיסתוריה, היא יותר טובה מידיעה שגויה של מתמטיקאי במתמטיקה." – הגיב אביאל.

-         "אתה יודע מה – אתה צודק. שניהם גרועים באותה מידה. נקווה שעד שיגדל הדור הבא יהיו מוסדות יותר טובים לנשים להשכיל בהן. למרות שגם במכללה יש שיעורים נפלאים של הרב הרטמן במהר"ל והרב קופרמן במשך חכמה."

-         "אבל זה לא בנין אמוני שלם..."

-         "ודאי שלא. אבל זה מה שיש... ועם מה שיש צריך ללמוד להסתדר."

מכאן עברו אביאל ואודליה לדון בנושאים שונים על חיי היום יום. כשסיימו לדון בהם, שם לב אביאל שהשעה מאוחרת.

-         "אודליה. השעה מאוחרת. נקבע את הפגישה מחר בלילה?"

-         "מנין לך שאני לא עסוקה?"

-         "את עסוקה?" – שאל אביאל בחשש.

-         "לא... סתם רציתי לגרום לך להזיע..." – השיבה אודליה.

אביאל ואודליה קבעו את שעת ומקום המפגש, ולאחר מכן אביאל נזכר שיש לו משהו חשוב לומר לאודליה.

-         "אודליה, יש משהו שמן הראוי שאספר לך."

-         "מהו הדבר?"

-         "אני לא מזהה משודכות בתחילת הפגישה השניה, אז אל תעלבי מזה שאני לא אפנה אלייך ראשון."

-         "וכמה זמן לוקח לך עד שאתה מזהה משודכת?"

-         "תלוי בקשר, אם הוא חשוב יותר או פחות, ואם הפגישות נעשות במקום מואר או לא."

-         "הבנתי. אז אני אצטרך לזהות אותך..."

-         "לילה טוב, אודליה."

-         "לילה טוב, אבי."

ברגע שאביאל סיים את השיחה, מבלי לדפוק בדלת, נכנסה אחותו אביגיל.

-         "מה נשמע פזרו?" – שאלה אביגיל, ואחר אמרה: –  "טוב שאתה לא ערום, זה היה יכול להיות מאוד מביך..."

-         "וטוב שאת לא האזנת מאחורי הדלת לכל השיחה שלי, זה גם היה עלול להיות מביך..." – השיב אביאל בחיוך, מתוך הבנה ברורה, שזהו בדיוק המעשה שאביגיל עשתה.

-         "שאני אעשה כזה דבר?! באמת אביאל, אני תמהה עליך..."

-         "ומה בדיוק רצתה אחותי שלא שמעה את השיחה שלי עם המשודכת?"

-         "דברת עם ´מתוקה מדבש´?!" – שאלה אביגיל ופערה את פיה כלא מאמינה.

-         "כן... נאג´סית... היתה לנו שיחה ארוכה ומהנה."

-         "אם היתה שיחה ארוכה ומהנה – סימן שלא נפרדתם. אם לא נפרדתם – סימן שהמכות הצליחו. מסקנה – נתינת מכות לאחים גדולים זה דבר יעיל. אני צריכה להשתמש בטריק הזה לעיתים קרובות יותר..."

-         "אז נכנסת לחדר כדי להזהיר אותי שאת עומדת להיות ´אחות מכה´?!"

-         "לא ´אחות מכה´, אלא אחות שדוחפת את אחיה להתחתן כבר, כדי שיהיו לה אחיינים חמודים שהיא תוכל לנג´ס להם, ולהפסיק לנג´ס לאחיה..."

-         "אז את רוצה בשלום... הבנתי... אם כך – לכי לשלום. לילה טוב."

-         "לילה טוב, פזרו." – השיבה אביגיל והלכה לחדרה.

אביאל נח על מיטתו וסיכם לעצמו:

"כינויי החיבה לא קשורים אלי. ועל הפתיחות אני צריך להתגבר."