-         אביאל נשם נשימה עמוקה, וחשב איך לתאר בצורה הכי מדויקת, מהו הטעם המדויק שלמרות הצלחתם לגשר על הפערים הדתיים, הדס נפרדה ממנו. לאחר מספר שניות, הוא אמר: "את נפתחת כל כך הרבה בפני, אבל זה עדיין קשה לי להשיב לך כגמולך..." – אביאל הרהר בכתוב בתהלים: "...אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו", ומייד חשב לעצמו: "להפתח בפני בחורה זה בחינה של חורבן בית המקדש?! הפסוקים האלה שעולים במול זה ממש מטרד לפעמים..."  – "אז את צריכה להיות עדינה איתי. כלומר... מה שאני מנסה לומר בעצם, זה שאני אספר לך, אבל זה לא קל עבורי..."

-         "So I shouldn’t take it for granted?"

-         מלבד המילים I , so, ו-it, אביאל לא הבין מה פירוש מילות המשפט שאודליה אמרה, וממילא לא הבין את כוונתה, וביקש: "ובתרגום אונקלוס עבור המרכזניק..."

-         "שאני לא אקח את זה בתור דבר מובן מאליו?"

-         "אמת." – אמר אביאל, והרהר בלבו: "למה היא לא יכלה לומר זאת בעברית?" – "היטבת להגדיר זאת." – אביאל החליט לקחת את הצעד האמיץ ולספר לאודליה את טעם הפרידה, וכפי ששינן לעצמו: "להוסיף אומץ! להוסיף אומץ!" – "ובכן, לסיפור דנן, מה שקרה זה ככה: הדס חשה שהדרך שהיא יכולה להוציא לפועל את כישוריה, ולסייע לעולם בצורה הכי נעלה, היא באמצעות היותה פרופסורית באוניברסיטה, ומכיוון שכך – לזאת היא מייעדת את עצמה. בנוסף, היא מעדיפה לחיות חיי עצמאות כלכלית, ומכיוון שכך, נוצרה בעיה ממונית, ושאר העניין מובן."

-         "כלומר, שהיא מתכוונת לשהות הרבה שנים באוניברסיטה, ואתה בישיבה, והיא לא רוצה לקבל תמיכה כלכלית מההורים." – הבהירה אודליה את סבך דבורו של אביאל.

-         "אמת." – השיב אביאל – "וכעת אני אקח פיקוד, ואטה את השיחה לנושאים יותר קלילים, כי יש גבול לכל תעלול."

-         "אתה בטוח שהתכוונת להגיד את המשפט הזה בקול רם?" – שאלה אודליה.

-         "סמוך ובטוח." – השיב אביאל, ובלבו הרהר: "אולי היא צודקת והיה עדיף עם לא הייתי אומר זאת בקול רם?"

-         "ומה אם אני מעוניינת להמשיך ולהתעמק ברגשותיך כלפיה?"

-         "על פי עקרון ההדדיות?" – שאל אביאל.

-         "או עקרון הסקרנות..."

-         אביאל נהנה מתשובתה המחוכמת של אודליה, והחליט שמוטב שיענה על שאלתה ולא ינסה להתחמק: "המממ.... תני לי לחשוב איך להגדיר זאת... אני חושב... אני חושב שהתיאור שלך את רגשותייך כלפי בנצי, ותסכולך מהמצב שנוצר, ממצה גם את מה שעובר אצלי בלב..."

-         "ולא תפרט יותר מזה?"

-         "נישט קיין שייך." – השיב אביאל.

-         "ואתה חושב" – שאלה אודליה – "שמתישהו עם התקדמות אפשרית של הקשר, יש מצב שאתה תדבר על רגשות?"

-         "היו פעמים בעבר, שדברתי על רגשות, במהלך קשרים יותר מתקדמים."

-         "אני מבינה. אז יש לי למה לצפות..."

-         אביאל שאל בקוצר רוח: "עכשיו אפשר להטות סוף סוף את השיחה ממסלולה?"

-         "כן, תטה לאן שתרצה..." – השיבה אודליה.

אביאל שאל את אודליה שוב על יומה, והפעם נענה בתשובה מעט יותר מפורטת, זו הובילה להמשך הדיון, על מצב החינוך בארץ, ומכיון שהכימיה בין השניים היתה גדולה, השיחה נמשכה עוד שעה ארוכה. 

לאחר המשכות הדבורים אל תוך הלילה, שם לב אביאל שהשעה היתה מאוחרת.

-         "אודליה" – אמר אביאל – "אם אני לא אלך לישון בקרוב, ישנה סכנה שלא אקום מחר לתפילה, את יודעת שהיצר הרע לא לקום לתפילה ביום שישי, כשאין סדר בוקר, הוא חזק במיוחד."

-         "אני לא יודעת אם זה politically correct להגיד למרכזניק, אבל תדע לך שאתה ממש חמוד, וכיף מאוד לדבר איתך."

-         אביאל חש מאוד מובך מהמשפט האחרון של אודליה, ומתוך מבוכתו השיב: "נו, רחפן וחמוד." – והרהר על מה ששמע פעם מהרב מגנס: "כולנו מרכזניקים, מי רחפן יותר ומי רחפן פחות..."

-         "זה איך שקראתי לך בספר הטלפונים שלי בפלאפון: ´מרכזניק רחפן וחמוד´."

-         "וברצינות..."

-         "אבי´נקה, אני רצינית... בפגישה הבאה אתה מוזמן לבדוק..."

-         "אם את אומרת..." – השיב אביאל, והרהר בלבו: "למה היא קוראת לי כינויים כאלה?!"

-         "אז אבו´ש, אתה יכול ללכת לישון, אני רק מזכירה לך – מבלי לחשוד בכשרים – שמחר יום שישי, ואתה צריך לכל הפחות לסמס לי ´שבת שלום´."

-         "זה הלכה למשה מסיני?" – שאל אביאל.

-         "זה מנהג המקום."

-         "נו טוב... ´מנהג מבטל הלכה´. יש עוד משהו שאת צריכה להזכיר לי?"

-         "שתמשיך להיות חמוד..." – השיבה אודליה.

-         אביאל כבר היה קצר רוח לסיים את השיחה, הפתיחות שהיתה בה, והכינויים של אודליה היו עליו לעומס, והוא אמר במהירות: "אשתדל בלי נדר... לילה טוב."

-         "לילה טוב."

לאחר ההתארגנות לקראת השינה, ודיבור קליל עם חבריו לחדר, סיכם לעצמו אביאל:

"צדדים חיוביים:

היא מרכזניקית.

יש לה יראת שמיים.

היא בחורה מדהימה.

יש כימיה מצוינת בינינו.

צדדים שליליים:

היא לא מבינה שאני לא פתוח כמוה.

היא לא מבינה כמה זה מביך לשמוע את כל דברי החיבה האלה.

אנחנו מתקדמים הרבה יותר מידי מהר. בשיחת טלפון שניה להפתח ככה?!

שורה תחתונה:

לא כדאי להרוס את זה, בגלל הפחדים, אבל צריך לקחת שליטה, ולהנמיך קצת את האש.

בנוסף – צריך לזכור לשלוח לה סימוס מחר בבוקר, דבר ראשון בבוקר, שאני לא אשכח."