"וייצר ה´ אלוקים את האדם... ויפח באפיו נשמת חיים"
רוח עוברת בגבעול הרך,
מרווה את צמאון החיים הבוחש בגופו,
בדהירה רועמת
משקיטה חששות פריחה.
ותסע הרוח ותשא רוח
אל עלי הגבעול הירוקים
ותחיים בהבל פיה
הנושק למאמינים.
ותיסוב אחור ותטפס אל על,
אל עלה, אל עלים של כותרת
בצבעים חמים
ותענק מתנת-חיים.
ויפרח הפרח, יען כי בא אביב,
וישמח הצמח, יען כי בא אביו,
ויגל השותל בפרי רינוניו
וישתל הגואל פרי אמוניו.
ואותו היוצר, בן-המוות
יצהל ויראה בדרכו הכואבת
כי לא מאיתו הכל מושפע
ויזרוק את שיריו לפח האשפה...
תגובות