הנחתי לשמש לשרוף,
לצרוב כל הגוף התמים
וכל פיסה כואבת בעור
העייף, המקומט בגיל
שבע עשרה.
הנחתי לחורפים האהובים
לחלוף במצמוץ
ולגשם הגועש להישכח
ברחוב המוכר לי
.המתרוקן בלילות קרים
הנחתי לחיים לעצור
משום שהשתוקקתי לאהוב
ואיבדתי כל אוצרותיי
ונתתי אותם לאוויר
ללא מחשבה.
איך הנחתי לעצמי לאהוב כך?
איך הנחתי לחיים?
תגובות