שירתך אינה כשירתי,

ליבך גדול מכאבי.

את שמחה בעזבוני, אני זרוע בקנאה.

באדם שזכה בטוב ליבך המאכזב,

ברשע שהיטה את ליבך אליו.

עת לבכות ועת ללכת, ועכשיו זהו הזמן,

שאפסיק כבר לנסות, את עינייך הס לשבות.

מבטך המהורהר צורם בעֹז כך לנפשי,

כי לא נותן לרוך ידיי להתנחם בעזבונך.

הוא משאיר רק צלקות שכואבות בבוא העת,

הוא פוצע בלי רַחֵם, הוא לא נותן להשאר...