בס"ד
ושוב,
חוזרת.
אל אותו כסא פלסטיק צהוב
ושמי תכלת פרושים אל על.
אל אותו השקע באדמה להניח רגליים,
ובדלי הסיגריות מהשבוע שעבר.
ובפנים, הכול אחר
פעם באה בשיר
ופעם מיואשת.
מרגישה מכורה, ילדותית, אות קין על מצחה
או אולי פשוט-
בוגרת. [?]
ובחוץ, [כמה מרגיז!] הכול כשורה.
אותו שאון המחשבות
נבלע בנשימותיהן המאומצות של שחיינים.
וקול שריקת המים
עת נחתכים באחת,
בכפות ידיים.
תגובות