לכל אחד יש לפחות דרקון אחד שמסתכל לו בעיניים.
הדרקון זה הדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו, נרתעים  מלגשת אליו, לא מנסים כלל להתמודד איתו ובטוחים שלא נוכל לו.
זה הדרקון שמעיב על חיינו ולפעמים צריך להזכיר לעצמנו שברוב המקרים, שמסתכלים היטב למציאות בעיניים מגלים שאת הדרקונים שלנו אנחנו ממציאים....

אני יוצאת לציד דרקונים, זה עניין די מפחיד כידוע,
אולי שישנם כבר כמה ראשים ירוקים כרותים זה הופך לפחות מרתיע.
חשבתי רגע לפני שיוצאים מהפתח, מה צריך לקחת בשביל ציד דרקונים, ונזכרתי שעוד כשהיו נסיכות ונשים עם כובעי שפיץ שמוטים, נהגו להמליץ לצוד דרקונים בעיקר בעזרת פקקים.
יש פקקים של מנורה הצופנת שדים, ויש של בקבוקים במצולות, אך הכי יעיל לצוד דרקונים עם פקק- גומי שסותם האמבטיות

.
ממלאים גיגית, גדולה אם אפשר, במימי נהר צלולים. מכוונים את השמש שתאיר על המים הבזקים של קשת גוונים.
את הפקק של הגומי קושרים בחוט משי ובצד השני מחזיקים, יושבים בשקט מאחורי הפרגוד וכעת רק- ממתינים.
זה יכול לקחת תריסר רגעים ואפשר להמתין יובלות, אך בזמן מסויים הצבעים של הקשת שניתזים לפינות הדחוקות, מתחילים להעיר מעומק רבצם דרקונים מפחידים עד מאד.
ומקושקשי השריון וסגולי העיניים מתחילים במשק אימתני,
לחצות עולמות ולנחות בדיוק בתוך ים גיגית צבעוני.
בשלב הזה קורא כל ציד את גליון ההוראות. יש ציד המכוון לדרקון אחד וישנם שרוצים להכרית עוד ועוד.שהגיגית מתמלאת במספר הדרקונים הרשומים בהוראות המבצע, בעודם מבליעים להבה, משתזפים וחסרי דאגה, תומכת יד שמאל ביד הימנית וביחד מושכים את פקק הבריכה.
ואז, ראו זה פלא, אסור למצמץ, זה קורה בשבריר של שניות. נשמע קול עמוק שנוהם מעמקי גגיות ובזיע כנף הוא יונק ושואב את כל אשר במצולות. ויחד עם המים הנבלעים במהירות, נכנסים לחור שהסתיר הפקק כל הדרקונים והדרקוניות.
להבה, הנף זנב, עשן ירוק ושוב דממה.
נעלמו הדרקונים ועימם כל האימה,
את ראשיהם אפשר למצוא ברצפת האמבטיה.
ורק כל הקשתות, מהר לפני שנסחפו, תפסו טיפות של מים,קצת סבון ונשיפה והתפזרו בתוך בועות לחזור לשמש העולה.

ניסיתי לשדך בין פקק ירוק של גומי לגיגית בגודל פיילה, וגם פקק צהוב ניסיתי להתאים לי לאמבטיה.
ולפתע גיליתי, ונדהמתי - אין ספק, שהיום כבר לא קל פקקים של גומי לספק. גיגיות מזמן נדחקו לפינות החשוכות, ובאמבטיות של היום יש שסתומים וברזיות. או שיש רק טוש אחד כמו שיש לי במקלחת, זורמים בו מים כל היום בשיר ואון ובקלחת, הישר אל חור שלא מתאים לו שום פקק, גם לא צלחת.
במצב כזה נואש, מול גיגית שבורה עומדים, ואני פתאום הבנתי מה קרה לדרקונים, שהם טסים באין מפריע ומצילים על החיים,
שהם רבים כל- כך לפתע, שריריים ומאיימים-

אי- אפשר לצוד אותם כי כבר אין היום פקקים!